סוגיית ההדירות במחקר ההוליסטי
סוגיית ההדירות במחקר ההוליסטי
לכל תחום מחקר קיימים הכלים המתאימים לו. בבואנו להרחיב, לצרף, להכליל ולהוסיף למדעי הטבע את תחומי מחקר במימדים הרוחניים, כמו גם תופעות המוכרות כ"פאראנורמליות" – כמו מה שקרוי תע"ח (תופעות "על-חושיות") כטלפתיה, טלקינסיס, תפיסה מרחוק, וכיו"ב, עלינו לבחון את התקפות של כלים ושיטות המקובלים במחקר מדעי הטבע ביחס לתופעות אלה.
מצבו של המחקר של התופעות ה"פאראנורמליות" כיום הוא כזה, שעצם קיומן של תופעות אלה כחלק מן המציאות נמצא עדיין בסימן שאלה, שלא לדבר על מה שעומד מאחריהן. אנשי הזרם המרכזי במדע דורשים שקיומן של תופעות אלה יאושש ויוסבר על-ידי המונחים, הכלים והשיטות המוכרים כיום לאנשי מדעי הטבע. השאלה כאן היא כמובן באיזו מידה דרישה זו מוצדקת, ובאיזו מידה כלים ושיטות המקובלים במחקר מדעי הטבע הם אמנם מתאימים לחקר התופעות ה"פאראנורמליות". כל זאת, כמובן, בלא לפגוע באושיות המחקר המדעי.
חלק מהדוֺגמה הקיימת בזרם המרכזי של המדע היא הדרישה להדירות (באנגלית replicability ,reproducibility או repeatability) – היכולת לקבל שוב ושוב את אותן התוצאות של ניסוי מדעי או תצפית מדעית. רבים בזרם המרכזי של המדע טוענים שתופעות כפאראפסיכולוגיה ומה שקרוי תע"ח – תופעות "על-חושיות" (כטלפתיה, לדוגמא) אינן חלק ממה שמוגדר (או ניתן להיות מוגדר) באופן קונבנציונלי כחלק מתחום המחקר המדעי, משום שהניסויים בתחומים אלה אינם הדירים. אך גם במדע הקונבנציונלי קיימים תחומים שאינם הדירים, כולל בפיסיקה, אך איש איננו שולל את 'מדעיותם'. יתר-על-כן, גם במדע הקונבנציונלי בכלל קיים קושי גובר והולך עם דרישת ההדירות [1].
למעשה, התחומים הבולטים ביותר בפיסיקה שבהם ההדירות אינה תופסת הנם תחומים מרכזיים העומדים בבסיס הפיסיקה. קודם כל, כל התחום של האסטרופיסיקה, ובפרט הקוסמולוגיה, שהרי לא ניתן ליצור יקומים מקבילים כרצוננו, ולא ניתן ליצור מערכת שמש אחרת או גלקסיה אחרת, ואסטרופיסיקאים בהחלט מסתפקים בתצפיות שהם מבצעים על האירועים שהיקום מזמן להם ואין להם כל שליטה על התרחשותם. גם התפרצויות של סופר-נובות אינן הדירות, ובכל זאת, אין הדבר מונע ממחקר הסופר-נובות להיות ענף מדעי מקובל. הזמן, למעשה, הוא בלתי-הדיר באופן מוחלט: איש אינו יכול לחזור פעמיים על שום ניסוי באותו הזמן. גם בעולם הקוונטי, למשל, אין איש יכול לשלוט מראש מהו הקיטוב של פוטון המגיע למקטב, איזה גרעין הוא הבא בתור להתפרק בתוך חומר רדיואקטיבי כלשהו, היכן יפגעו אלקטרון או פוטון בודדים במסך בניסוי שני הסדקים, או מהו הספין של אטום יוד ספציפי בניסוי שטרן-גרלך; ובמערכות מקרוסקופיות, ההדירות יכולה להתיחס רק למצבים שבהם תנאי ההתחלה אינם כאוטיים.
ההבדל הקיים בין מחקר על סופר-נובות ויצירת גלקסיות, למשל, מצד אחד, לבין מחקר על טלפתיה מצד שני, הוא שבמחקר האסטרופיסיקלי אנשים מרשים לעצמם להניח שהם יודעים, או מבינים, את החוקים הבסיסיים השולטים בתופעות אותן הם חוקרים. התופעות ה"על-חושיות" מציגות לאותם אנשים בעיה, משום שנראה שהן סותרות את ההבנות הקיימות כיום על התנהגות הטבע (כתקשורת בלתי-תלויה במרחב ובזמן, למשל, או אי קיום סיבתיות). אך למעשה, הידע שיש לאנשים כיום בתחום הפיסיקה מתיחס אך ורק לעולם החומרי, בעוד שתופעות התודעה או התופעות ה"על-חושיות" שייכות לעולם החוויה האנושית, וזה מאד יומרני לחשוב שהכרת העולם החומרי מכילה או מאפשרת או מקנה את המיומנות של הכרת עולם החוויה האנושית.
הגורם המכריע צריך להיות קודם כל האם תופעות כאלה מתרחשות, וההוכחה הטובה ביותר היא כאשר זה קורה לנו עצמנו. אז איננו זקוקים לשום הוכחה ממישהו אחר.
השתמשתי לעיל מספר פעמים בביטוי תופעות "על-חושיות", עם מרכאות, ולא בכדי. התפיסה הכללית היא שתופעות אלה (כטלפתיה, למשל) הן מעבר לטבעי, משום שהטבעי מוגדר כנורמלי, כלומר מה שמוכר כגדר הנורמה. אולם למעשה, מתוך ידיעתי והכרתי, מדובר ביכולות שהן חלק מן הספקטרום האנושי, אלא שיש לפתח את היכולת המודעת להשתמש ביכולות אלה, ויש אנשים שיותר מוכשרים לכך מאחרים, כמו שיש אנשים יותר מוכשרים מאחרים לרוץ 100 מ' ב-10 שניות.
יכולת התפיסה של תופעות אלה היא שאלה של רגישות, שבחלקה ניתנת לפיתוח. אם ניקח שוב דוגמא מתחום הפיסיקה, למשל, גליליאו עם הטלסקופ שלו בקושי גילה ארבעה מירחי צדק, והיום הטלסקופים הקיימים מאפשרים להציץ מיליארדי שנות אור אל תוך היקום; או, אם לפני 100 שנה מישהו היה אומר לפיסיקאי שהאטמוספירה של כדה"א מגיעה לגובה של עשרות קילומטרים והיא גם טעונה חשמלית בשכבותיה העליונות היו מסתכלים עליו כעל משוגע, אך במחצית המאה ה-20, באמצעות מיכשור מספיק רגיש, גילו את חגורות ואן-אלן. הרגישות, אם-כך, היא זו שעושה את ההבדל.
ההבדל שבין מחקר פיסיקלי ומחקר במימדים הרוחניים הוא שכל מחקר צריך להתבצע בכלים שמתאימים לו. כמו שלא תתבונן ביקום בעזרת וולטמטר, או תחקור חלקיקים אלמנטריים בעזרת רדיוטלסקופ, כך גם המחקר בתופעות ה"על-חושיות" צריך להתבצע בכלים המתאימים לו. התופעות המתרחשות במימדים הרוחניים כורכות חוויה אנושית. לפיכך, בעוד שהמחקר הפיסיקלי נעשה ע"י מכשירים חומריים, הרי שאת התופעות במימדים הרוחניים יש לחקור בעזרת ה"מכשירים" המתאימים, דהיינו בני-אדם.
השאיפה לחקור את התופעות המתרחשות במימדים הרוחניים באמצעות כלים המתאימים למחקר הפיסיקלי, המוגבל לעולם החומרי, דומה לחיפוש המטבע שאבד בשדה מתחת לפנס הרחוב כי שם יש אור.
המדע המערבי-המודרני התפתח כמדע אובייקטיבי – חקר המצוי מחוץ לאדם, ואשר האדם יכול להוות לגביו צופה חיצוני ובלתי תלוי. עמדה זו של ניכור וניתוק ממושא המחקר היא כנראה נוחה, איננה מחייבת דיון בשאלות מוסריות (וגם אינה מונעת שימוש במדע לביצוע זוועות). היא מאפשרת חקירה של על-מוליכות, או של מאובני דינוזאורים, וכיו"ב, אך היא עקרה ברגע שמושא המחקר הינו חלק מעולם החוויה האנושית. "ברומא התנהג כרומאי", ובמחקר עולם החוויה האנושית דרושה מעורבות היאה לחוויה האנושית.
צריך לדעת להבחין לכן בין מצבים ששאלת ההדירות תופסת בהם לבין מצבים שבהם היא איננה תופסת. אחרי הכול, רובם המוחלט מאד של האירועים בחיי האדם אינם הדירים כלל, אך עובדה זו אינה מפחיתה מעצם קיומם ומשמעותם של אירועים אלה. לפיכך, בקשת ההדירות ביחס לאירועים שיש בהם חוויה אנושית נראית לי לא מציאותית. למעשה, המקום שאני יכול לראות שההדירות באה לידי ביטוי בחוויה האנושית היא בלמידה, במובן שלמידה היא תוצאה של מפגש חוזר ונשנה עם הוויה מסוימת, כאשר האדם מפנים ומטמיע אל תוכו את המשותף שהוא מוצא לחוויות אלה, וככל שמפגשים אלה חוזרים על עצמם יותר, כן יש לצפות שעוצמת ההפנמה וההטמעה גוברת (זוהי, למשל, משמעות התרגול).
למיטב הבנתי, יש מקום לקחת את ההדירות בחשבון רק כאשר מדובר בפרמטרים שיש לנו שליטה עליהם. כל אחד יכול, בעקרון, לחזור על ניסוייו של ארכימדס בנושא הציפה וכוח העילוי, אך איש איננו יכול לחזור על החוויה האישית שהיתה לארכימדס כשעמד לראשונה על משמעותה של התגלית שלו, ואשר גרמה לו לכזו התעלות שהביאה אותו לרוץ עירום ברחוב ולצעוק "אוריקה!". עדיין, גם ללא ההדירות, חוויה זו היתה שרירה וקיימת. כל אחד יכול לסוע לאמריקה, אך לא ניתן לחזור על אותה החוויה שחווה קולומבוס, כאשר חודשים רבים היה משוכנע (כנגד הרבה מאד דעות) שיגיע לאדמה במסעו מערבה, והנה הגיע לאדמה (גם אם טעה בזיהויה), ועם זאת, לא ניתן לשלול את קיומה של חוויה זו. למעשה, לא צריך ללכת כה רחוק, משום שודאי כל אחד מאתנו חווה בחייו חוויה מסוג זה (גם אם לא בהכרח תגלית מרעישה בקנה מידה עולמי, אך בהחלט משמעותית במעגל הקיום של עצמנו ..).
וקיימת נקודה נוספת: מטרתה של הפיסיקה היא להגדיר את העקרונות המדעיים במונחים מתמטיים. ומה אם התופעות ה"על-חושיות" אינן ניתנות להגדרה בצורה מתמטית? או שהשפה המתמטית היא דלה מדי, באופן מהותי, מלתאר תופעות אלה?
(פורסם 26.9.2023)
[1] Baker, M. 1,500 scientists lift the lid on reproducibility. Nature 533, 452–454 (2016). https://doi.org/10.1038/533452