הסדר הקוסמי ועקרונות הבריאה
הסדר הקוסמי ועקרונות הבריאה
"אם ברצונך ללמוד את האדם – למד את היקום, ואם ברצונך ללמוד את היקום – למד את האדם"
כבר לפני כמה אלפי שנים השתחררו אנשים לרגע מהעיסוק בצרכי ההישרדות היום-יומית והתבוננו סביבם, מתפעלים ומתפעמים מהעולם הסובב אותם. הם התבוננו סביבם וראו סדירויות – תופעות החוזרות על עצמן גם אם הן מופיעות בלבושים שונים. הם הכירו והוקירו סדירויות אלה, ותהו מה משמעותן. הם הבינו שסדירויות מעידות על עקרונות קוסמיים ('קוסמוס' ביוונית עתיקה = סדר) אוניברסליים (= כלל יקומיים) העומדים מאחוריהן – עקרונות בסיסיים, המשותפים לכל התופעות האלה – ותהו מהם העקרונות האלה. הם ראו את אותם הדברים שכולם רואים – הסביבה האנושית כמו גם הטבע החי והדומם – אך הביטו בהם במבט שונה. הם לא שאלו "במה יכולים דברים אלה לשרת אותנו?" אלא "מה המשמעות של מה שאנו רואים?"
הם פעלו בתקופות שונות, בתרבויות שונות זו מזו הן באופיין והן גיאוגרפית, והביעו את מסקנותיהם בדרכים שונות, אך ניתן לסכם את המשותף:
• עקרונות קוסמיים ראשוניים, המשקפים את הסדר שביקום ותקפים הן לעולם הגשמי והן לעולם הרוחני.
• עקרונות אוניברסליים, קבועים ונצחיים, העומדים מעל לכל תיאוריה, מעל לכל דת.
• עקרונות שיש בהם כדי להיות ציוני דרך, קווים מנחים לחיים, מעין "מפת דרכים" לבריאה, כדי שנוכל להשתמש בהם ולנהל את חיינו ולמלא את תפקידנו בבריאה בצורה המיטבית.
את העקרונות הקוסמיים לא ניתן להגדיר או להכיל בתיאור מילולי. ניתן לכנות אותם בשמות או כינויים, אך כל שם או כינוי שבני-אדם נותנים יכול רק להצביע על מאפיין מרכזי של אותו עיקרון. כמו, למשל, שהציג לאו-דזה בפרק הפותח את ה'דאו-דה-צ'ינג' [1]:
דאו אשר תוכל להגדירו
אינו דאו נצחי
שם אשר תוכל לכנותו
אינו שם נצחי
נטול השם הוא מקור ראשיתם של שמים וארץ
בעלת השם היא אימם של ריבוא דברים
לפיכך, הדרך האפשרית לתווך את העקרונות מאדם לאדם הינה ע"י מתן דוגמאות או ע"י הצגה סימבולית-גרפית. למשל, העקרון המוכר כ- "קטבים משלימים" או "אחדות הניגודים", שהוא חלק מ"עקרון השניים", והוא מאוד מרכזי בתהליכי בריאה ויצירה – בהצגה סימבולית-גרפית הוא מתואר יפה מאוד ע"י הסמל הסיני של יין ו-ינג ☯ או סמל ה-מגן-דוד ✡.
הסדירויות בבריאה
מרגע היוולדנו חיינו מלאים בהתנסויות חוויות וגילויים. אנחנו קולטים את העולם וחווים אותו באמצעות חושינו השונים. מתוך ההתנסויות שלנו אנו אוספים מידע ומביאים אותו אל תודעתנו. בתוך תודעתנו אנו מבקשים להבין ולהכיר את המשמעות של התופעות שאנו מזהים. שם, בתודעתנו, אנו מפענחים את המידע, מעבדים אותו, מפרשים אותו, נותנים לו משמעות.
בהתבוננות שלנו בעולם אנו מזהים שיש סדר ביקום – אנו חוזים בתופעות ובתהליכים המתרחשים בתבניות סדורות, כמו חילופי יום ולילה, חילופי העונות, מופעי הירח, גאות ושפל; או מחזורי החיים מלידה ועד מוות, תהליכי החיים; וכיו"ב. אנו רואים שהתבניות הסדורות בתופעות ותהליכים אלה גם חוזרות על עצמן, ומתוך כך אנו מתיחסים אליהן כאל סדירויות. ומתוך שאנו מזהים סדירויות אלה ודנים בהן אנו מבקשים לנסח לעצמנו כללים ולצפות התרחשויות עתידיות, ואלה מציעים לנו את המשמעויות שאנו מבקשים.
כאשר בעל-חיים מתבונן בעולם סביבו, תשומת לבו נתונה למה שרלוונטי להישרדות הפיסית שלו – איתור מזון, זהירות מאויבים, מציאת שותף או שותפה לרביה. אך כאשר אדם מתבונן ביקום סביבו הוא מבקש גם משמעויות שהן מעבר להישרדות הפיסית. זהו חלק מ"מותר האדם מן הבהמה".
זיהוי קיום הסדירויות מחייב זיכרון, מחייב גישור תודעתי על פני פרקי זמן, גישור וקישור בין חוויות, התנסויות והתבוננויות בנקודות זמן שונות; שכן ללא תודעת הזמן לא היינו יכולים לזהות שתהליכים מתרחשים בסדר מסוים, כסדרה של מצבים, ולא היינו יכולים לזהות שתהליכים כאלה גם חוזרים על עצמם. תודעת הזמן זו תכונה שהיא ככל הנראה ייחודית לאדם, לפחות כשהיא קורית באופן מודע. שוב – "מותר האדם מן הבהמה".
למעט הסדירויות הבאות לידי ביטוי בחיי אדם ומתוכם, כל שאר הסדירויות בטבע מתקיימות גם ללא מעורבות בני-אדם. לפיכך, נדרשת הבחנה בין הסדירות שהיא (או לפחות מבטאת את) מהות התופעה עצמה, לבין הפרשנות שלנו, הפרשנות האנושית, לביטויים חיצוניים שלה; שכן עצם קיומה של סדירות, מצד אחד, והפרשנות האנושית שלנו לחוויה שלנו איתה מצד שני – אלה שני דברים שונים לחלוטין.
מדוע שיהיה לנו ענין בעקרונות הקוסמיים?
דימוי עתיק לאדם הוא כרַכָּב הנוהג במרכבה הנמשכת ע"י מספר סוסים (או אריות, כמו בקלף 7 בטארוט). המרכבה היא כמובן המיכלול האנושי (= כלל המערכות של האדם, הן הגופניות והן הרוחניות), והסוסים הם הפונקציות השונות של המיכלול. אם הסוסים דוהרים בצורה מתואמת – בהרמוניה – אז האדם יכול להתקדם ולהתפתח במסלול חייו. אבל אם אין תואם בין הסוסים אלא דיסהרמוניה, כשכל סוס מושך לכיוון אחר – אז התוצאה היא כאוס, ללא אפשרות להתקדם.
הכרת העקרונות הקוסמיים היסודיים מאפשרת לנו לגלות את הכללים אשר יכולים להנחות אותנו במהלך חיינו האנושיים, במערכות היחסים שלנו, במיכלול היחסים שלנו עם העולם הסובב אותנו.
הכרת העקרונות הקוסמיים תסייע לנו להנחות את הסוסים למשוך את מרכבתנו בצורה תואמת.
העקרונות הקוסמיים – עקרונות היסוד של הבריאה – הם באים לידי ביטוי בחיינו בכל מקרה. לכן כדאי לנו להכיר אותם, כדי שנוכל להשתמש בהם וליישם אותם בחיים שלנו בצורה מיטבית.
לפיכך, חלק מהחינוך האנושי צריך להיות להכרת העקרונות הקוסמיים.
איך מזהים ומתארים את העקרונות הקוסמיים?
נחזור לרגע למחוזות ילדותינו, למשחקים עם אמירות כמו
אחת-שתיים-שלוש – ידיים על הראש
אחת-שתיים-שלוש – דג מלוח!
אבן נייר ומספריים – המנצח בין השניים – אחת-שתיים-שלוש!
הצירוף אחת-שתיים-שלוש מופיע באמירות אלה ובדומות להן במשחקים רבים אחרים לא בכדי. לא מדובר כאן בספירה של צעדים או שניות. נשים לב, אם נחזור על הצירוף הזה בקול רם, שהוא מסתיים ב'שלוש' בהטעמה של סיום, של חתימה וסגירה. הילדים קולטים ומזהים, באינטואיציה הטבעית שלהם, שהצירוף אחת-שתיים-שלוש מבטא מעין יחידה שלמה, בסיסית, של התקדמות לקראת תוצאה. עצם העובדה שהילדים מתחלפים אבל המשחקים נשארים מצביעה על כך שילדים בכל הדורות קלטו וקולטים שיש כאן איזשהו עקרון טבעי בסיסי. ואמנם, זהו עקרון טבעי, שאנו קוראים לו 'עקרון השלוש', שהילדים מזהים אותו באינטואיציה שלהם ומשתמשים בו ומביאים אותו לידי ביטוי. נדון בו בהמשך.
כדוגמא נוספת, אנו מתארים הליכה כ- ימין-שמאל-ימין-שמאל-ימין-שמאל-..
או כ- אחת-שתיים-אחת-שתיים-אחת-שתיים-.. וכו'.
כאן אנו לא פוגשים סגירה וסיום, אלא להיפך – חזרה והמשכיות, בפעולה משולבת של שני כוחות מנוגדים, וזה ביטוי של 'עקרון השניים'.
כמו הילדים באינטואיציה הטבעית שלהם, הדרך להתחבר לעקרונות הקוסמיים היא באמצעות חוויות פנימיות ישירות. רק קריאה עליהם ללא התנסות ישירה בהם אינה מועילה.
אנו יכולים לזהות עקרון ולנסח כללים המבטאים אותו לאחר שיש לנו את החוויה הישירה של חיבור לסדירות. הכלל מבטא את הפרשנות שלנו לחוויה.
המושג היהודי היסודי של אל בורא עולם, למשל, הוא אינדיקציה להכרה בכך שיש עקרון של 'אחד'. החיפוש היווני אחר ה- arche, המקור של כל הדברים, הוא אינדיקציה אחרת לכך. 'עקרון האחד' מביא את ההבנה וההכרה שהסדר ביקום אינו אקראי, שיש כוח שמניע את היקום, העומד אחרי כל התהליכים והתופעות.
לעקרונות האחרים יש, באופן דומה, לכל אחד היסודות שלו והביטוי שלו.
אחת הדרכים לזהות ולציין את העקרונות הקוסמיים היא באמצעות מספרים, ולא בכדי – היה זה פיתגורס, שבילה שנים רבות במצרים ובבל, שהביא למערב את ההבנה שהמספרים הם מושגים מופשטים, בעלי קיום עצמאי משל עצמם; והם מאבני הבנין היסודיות של הבריאה, עם משמעות פנימית עמוקה, לא רק כמותית וסודרת. כך אנו מכירים את העקרונות הבסיסיים – עקרון האחד, עקרון השניים ו-עקרון השלוש – אותם אציג ברשימות אלה, ויחד איתם גם מספרים אחרים מבטאים עקרונות אוניברסליים.
למשל, הפיוט "אחד מי יודע?" שאנחנו אוהבים לשיר בסיום סדר פסח מבטא את העקרונות הקוסמיים באמצעות המספרים בהקשר יהודי-מסורתי.
גם קלפי הטארוט – ה- Major Arcana – מבטאים את העקרונות הקוסמיים במסע האנושי הרוחני באמצעות המספרים ובאמצעים גרפיים-חזותיים.
המדע והביקוש אחר עקרונות הבריאה
רבים ודאי ישאלו: "האין זה מתפקידו של המדע לחקור את הסדירויות שבטבע ואת העקרונות שמאחריהן?" התשובה, כמובן, חיובית. יסודו של המדע הוא בשאיפה האנושית למצוא משמעות בהתנסויות שלנו בעולם. אנו מבקשים לתאר ולהסביר את הסדירויות ביקום, לפענח את הסדר המתגלה בהן, למצות מהן ולנסח לעצמנו כללים שיסכמו את התובנות שלנו. זה הבסיס שממנו נובע הביקוש אחר עקרונות הבריאה.
המדע המקובל כיום הינו חלק מהתרבות האירופית-מערבית, ושורשיו בפילוסופיה שהתפתחה ביוון העתיקה החל מהמאה ה-6 לפנה"ס. זו איננה המסורת המדעית הקדומה ביותר – קדמו לו, לפחות עפ"י הידוע לנו, מסורות מדעיות קדומות יותר, כמו אלה שהתפתחו בסין, מצרים וארם-נהריים. לא ידוע לי על קשר תרבותי בין סין לבין מערב אסיה ואיזור הים התיכון באותה התקופה, אך ודאי שהיו קשרים בין מצרים, ארם-נהריים ויוון. פיתגורס, בוודאות, שהה הרבה שנים במצרים ובבל, והביא עימו חזרה ליוון ממה שלמד שם. עם זאת, נראה שדרכי חשיבה שהיו אופייניות למצרים ובבל לא נטמעו במדע האירופי, כנראה בהיותן מבוססות על תפיסות תרבותיות שונות. פיתגורס, בשובו ליוון, ביקש ללמד להכיר את המספרים כמושגים מופשטים, אך הוא ממש נדחה ונאלץ לעקור לדרום איטליה ולהקים שם את הקהילה המיוחדת שלו. אמנם עם הזמן האידיאה של המספרים כמושגים מופשטים נקלטה במתמטיקה, אך תובנות עמוקות יותר לגבי המספרים, שהיום היו נופלות תחת הכותרת של 'נומרולוגיה', נותרו כ'תפיסות אזוטריות' ולא מצאו את מקומן במדע המקובל.
בשחר ימיו אמנם אופיין המדע בגישה איכותנית, תוך ביקוש אחר העקרונות העומדים מאחרי הסדירויות הנצפות. אך בהמשך, ובפרט מאז תקופתם של דקרט וניוטון (המאה ה-17), הצטמצמו מדעי הטבע – פיסיקה, מתמטיקה, כימיה וכיו"ב – לעיסוק רק בתופעות ותהליכים שניתן למדוד ולכמת; מוגבלים לעולם הגשמי בלבד. הכללים של מדעי הטבע – "חוקי הטבע" – מנוסחים ככללים סיבתיים-דטרמיניסטים, כך שאם ידועים הנתונים ההתחלתיים ניתן להסיק מהם את התוצאה. חוקים אלה מאפשרים לנו לנווט את דרכנו בעולם הטכנולוגיה. במערכות הכלכליות שבנינו הם מאפשרים לנו להתקיים ולשרוד. הם מספקים תחזיות שניתן למדוד, הכרחיים לטכנולוגיה, לתעשייה ולהנדסה.
אמנם, גם "חוקי טבע" אלה הינם, במגבלות האמורות, סיכום מיטבי של הפרשנויות והמשמעויות שאנו, בני-האדם, נותנים בכל זמן נתון לתוצאות של התצפיות שלנו, אך חוקים אלה אינם מספקים כאשר מדובר בהבנת כלל היקום. מדעי הטבע מנותקים, באופן מאוד מכוון, מכל רלוונטיות להיבטים הנפשיים והרוחניים המשתקפים בחיי האדם. הם עוסקים ב"איך" או במתן הסברים לוגיים-סיבתיים, אך לא ב"למה", בסיבות העמוקות באמת מאחרי כל התהליכים.
העקרונות הבסיסים של היקום, של הבריאה, אותם אני מבקש לתאר ברשימות אלה, מתארים תהליכים. הם חלים על כל היקום ומבטאים את הסדר והסדירויות שבו. הם באים לידי ביטוי הן בעולם האנושי-רוחני והן בחוקיות המתגלה בעולם החומר. התופעות בעולם החומר, אשר מהתצפיות בהן אנו מסיקים את חוקי הטבע, הן התגשמויות של עקרונות קוסמיים. לכן העקרונות הקוסמיים הם הרבה יותר יסודיים ומקיפים. חוקי הטבע הינם מקרה פרטי שלהם, מצומצמים ומוגבלים למימדים הגשמיים והמדידים.
העקרונות הקוסמיים אינם כללים סיבתיים-דטרמיניסטים ואינם מוליכים לתוצאה כזו או אחרת. דווקא משום כך, בהיותם מתארים את התהליכים המתרחשים בכל מצב, יש באפשרותם, אם אנחנו מודעים להם ומבינים את משמעויותיהם, להנחות אותנו לגבי הבחירות שלנו באופן הרצוי לנו.
כמה מילים על מדע ורוחניות
סדירות אוניברסלית היא תכונה של היקום, של הבריאה. העקרונות הקוסמיים מבטאים את סדירויות הליבה של היקום. המדע, לעומת זאת, הוא מעשה ידי אדם – 'חוקי הטבע', חוקי הפיסיקה והמדע, הם ניסוח הפרשנות שיש לנו לחוויות שלנו עם הסדר הקוסמי, האוניברסלי. העקרונות הקוסמיים הם עקרונות אוניברסליים יסודיים, חלים בכל מקום, בכל זמן, והם בסיסיים בהרבה מכל חוקי הפיסיקה.
לפיכך, הבנת היקום צריכה לכלול גם את הבנת האדם, בהיותנו חלק מהיקום. חוקי הטבע אינם מסוגלים להנחות את חיי האדם, והבנת עולם החומר בלבד היא לכן מצומצמת, חלקית, ולא-מספקת.
הייחודיות האנושית (לפחות חלק ממנה) היא במודעות לחוויות שאנו חווים. אנחנו לא רק חווים חוויות – אנו מודעים לעובדה שאנו חווים אותן. מן המודעות עולה הבקשה להבין חוויות אלה, והנסיון להבין את העולם מתחיל בהעלאת שאלות, בתהיות, לגבי מה שאנו חווים.
זה מרכיב מהותי בהוויה האנושית – הרצון, הבקשה, לגלות ולמצוא משמעות במציאות שאנו חווים, המציאות בה אנו מוצאים את עצמנו. ביקוש זה מונע ע"י אמונה או ידיעה פנימית שהשגת משמעות כזו היא אפשרית.
זהו ביקוש אחר משמעות שהיא לא רק אישית אלא גם על-אישית – משמעות אוניברסלית אשר תוקפה אינו רק בעולם הפרטי האישי אלא ברת תוקף כללי, שמעצם הוויתה יש לה תוקף לכלל בני-האדם.
כאן – בביקוש אחר משמעויות שאינן קשורות להישרדות פיסית – מתחילים גם הרוחניות וגם המדע.
מה שמשותף הן לכל הדתות והן למחקר המדעי, כחלק מההוויה האנושית, הוא הרצון, הבקשה, לגלות ולמצוא משמעות במציאות שאנו חווים, המציאות בה אנו מוצאים את עצמנו. רוחניות היא אז יישום המשמעות הזו בחיי האדם, מתוך רצון להיות שותף פעיל במעשה הבריאה. ללא משמעות כזו לא היינו יכולים לממש את הרוחניות.
כך שהן למדע והן לרוחניות יש מקור משותף. ההבדל ביניהם הוא באופן בו אנו מיישמים אותם.
לאורך כל הדורות היתה השאיפה לרוחניות כוח מניע בלמידת האדם והיקום, מתוך ההבנה שידיעה והבנה עמוקות יותר יאפשרו שותפות מעמיקה יותר עם הבריאה. אימרה עתיקה אומרת "אם ברצונך ללמוד את האדם – למד את היקום, ואם ברצונך ללמוד את היקום – למד את האדם", כי האדם הוא מעין שיקוף של היקום, ולהיפך. אימרה זו באה לידי ביטוי, למשל, בסמל המגן-דוד ✡. כך, למשל, תפישת הספירות בקבלה היא מעין סכמה לגבי האופן בו היקום פועל, ואיך פעולה זו באה לידי ביטוי בחיי האדם. צריך תמיד לזכור שהידע בדבר אופן פעולת היקום ושיקופו בחיי אדם עשוי להישאר בגדר מידע בלבד, אלא אם האדם יבחר ליישם אותו בחייו שלו. לכן אנו מבקשים כאן להכיר את עקרונות היסוד של הבריאה ולמצוא דרכים לשלבם בחיינו.
ההיבט האנושי בנו – הרוח, הניצוץ האלוהי – המציין את ההבדל בינינו לבין בעלי החיים, ההופך (בפוטנציה) את האיכות של הקיום שלנו לגבוהה יותר מזה של בעלי חיים – הוא קיים בעולם הלא-גשמי. לא ניתן לגלות אותו על ידי אמצעים ושיטות שמתאימות לעולם הגשמי.
לכן אני מביא כאן את התפישה שרוחניות היא שאיפה לקחת חלק פעיל, להיות שותפים פעילים, בתהליך הבריאה. ואני חושב, מאמין, מרגיש שהבריאה מחכה בכיליון עיניים שיותר ויותר בני-אדם יקחו בכך חלק.
הרחבה על השילוב של מדע ורוחניות בביקוש אחר משמעות – ברשימה נפרדת כאן.
סיכום
אנו חיים בתקופה שבה האמת נחשבת דבר רלטיביסטי (יחסי) ולכאורה אין אמת אחת אובייקטיבית העומדת מעל כל שאר האמיתות. אך אני מונע ע"י ידיעה פנימית, אינטואיטיבית, שחייבים להיות עקרונות שהם נכונים, מעבר לכל דבר אחר; ואני מבין שהדרך להכרתם היא בשילוב של למידה עם רוחניות.
הלמידה של נושאים אלה היתה, מאז ומעולם, נחלתם של מה שנקרא "בתי-ספר (אסכולות) אזוטריים" או "מסורות אזוטריות", שהתרבות הקונבנציונלית תמיד התיחסה אליהם בחשדנות רבה ביותר. גם היום העולם האקדמי עדיין לא בשל ללמידה המשלבת מדע ורוחניות, אבל בכל זאת קצת השתנו דברים, ומתחילה להיות פתיחות. אל תוך פתיחות זו מוצעת הכתיבה הנוכחית. ברשימות אלה אני מבקש להזמין את הקוראים למסע להכרת עקרונות היסוד, העקרונות הראשוניים של הבריאה, שבהם גם נמצא עקרונות רוחניים המנחים את חיינו.
קיימת תפישה נפוצה על-פיה רוחניות קשורה לדתיות, כך שאדם רוחני הוא אדם המאמץ הן את האמונות שהדת מקדמת והן את המחויבויות של הפולחן הדתי (קיום מצוות וטקסי הדת). אכן, יש כמובן היבטים רוחניים בדתות הממוסדות, אך יש בהן גם היבטים כלל וכלל לא רוחניים. תפישות כאלה גורמות לאנשים רבים, שאינם מעונינים במחויבויות אלה, להרתע מכל קשר בינם לבין רוחניות. אך רוחניות היא אוניברסלית, כלל אנושית, לא תלויה בפולחן דתי כזה או אחר.
התכנים המובאים ברשימה זו אינם, במידה רבה, חדשים – הם מוכרים ונלמדים במסורות רוחניות ואסכולות פילוסופיות שונות ברחבי העולם מזה אלפי שנים. עקרונות אלה שולטים הן בהתנהלות עולם הטבע, העולם הפיסיקלי, והן בהתנהלות האנושית בכל הרמות. לכן מן הראוי להבהיר ולחדד את הכרתם כדי שנוכל להשתמש בהם ולנהל את חיינו ולמלא את תפקידנו בבריאה בצורה המיטבית. ככל שנכיר עקרונות אלה ואת האופן בו הם באים לידי ביטוי, ויכולים לבוא לידי ביטוי, בחיינו, כך נוכל ליישם את השימוש המיטיב בהם.
השאלה היא – איך לקבל מהעקרונות הקוסמיים הנחיה וליישם אותם בצורה חיובית ובונה להתקדמות והתפתחות בחיינו?
עלינו ללמוד למה אנו מבקשים להתחבר, ואיך לכוון את עצמנו להתחבר אליהם.
(פורסם 15.8.2022, עודכן 11.12.2024)
[1] לאו-דזה, "דאו-דה-צ'ינג", תרגום יורי גראוזה וחנוך קלעי, (מוסד ביאליק, ירושלים, תשל"ג 1973)