שערים ושיעורים בחיים
שערים ושיעורים בחיים
תובנות על מסע החיים של האדם, ולמה אנשים מגיעים לכדור הארץ
סיטואציה מוכרת בחיים: אנחנו מבקשים להתקדם בנושא חדש, לכבוש טריטוריה בלתי-מוכרת. למשל, למצוא בן/בת זוג מתאימים, למצוא עבודה מתאימה, ללמוד נושא חדש, או למצוא דרכים לתקשר עם אנשים אחרים מתוך העולם הפנימי שלנו. אנחנו מנסים כל מיני דרכים וכיוונים, אבל זה לא "הולך" – אנחנו כאילו נתקלים בקיר, או במחסום. לפעמים זה נראה כמו מעין תקרת זכוכית בלתי-נראית שחוסמת את דרכנו, ואיננו מבינים מדוע, איך ולמה.
עד אשר מגיע רגע בו כאילו נפתח לנו שער
החיים מלאים בשערים שצריך לעבור. במעבר השער יש תחושה של הצלחה, של התגברות על קושי, עם תחושה של רכישת ערך שקשור אליו. הידע של קיומם של שערים אלה נכלל במבנה האנושי שלנו, אך לא הידע כיצד לעבור דרכם. במקום זאת, ניתנו לנו בחירה והתמודדות. ההתמודדות היא "איפה השער, איך למצוא אותו, איך לחצות אותו", אפילו "מהו השער". עם הבחירה אנו מנסים כל כך הרבה כיוונים – כיוונים שמתבררים כלא מתאימים או לא מספקים – עד שנמצא הכיוון הנכון, מצליחים למצוא את השער, לפתוח אותו ולעבור דרכו – "האסימון נופל" – הצלחה!
בתהליך זה של "ניסוי וטעיה/תהיה/תעיה" – שנמשך עד שאנו מוצאים את השער וחוצים אותו – אנו רוכשים ערכים, מקבלים דפוסי חשיבה והתנהגות משופרים ומיטיבים יותר.
בדרך זו אנו מביאים אל עצמנו ומעשירים את חיינו בערכים ואיכויות כענווה, סבלנות וסובלנות, כבוד והוקרה, הודיה, דאגה (care), יכולת הכלה של קשיים, הבנה שכדי להשיג דברים חשובים צריך להפיק מעצמנו תעצומות נפש, להתאמץ ולעמול עבורם, הבנה שאיננו יודעים הכול ומבינים הכול, ועוד ועוד ..
ההצלחה היא תחושה נהדרת, אך בכך אין די. ההתמודדות נמשכת להכרת טריטוריות חדשות, לאתגרים חדשים, עם עוד ועוד שערים שצריך למצוא ולעבור ובכך להמשיך ולהעשיר את חיינו. זו חלק מהמשמעות של 'למידה לאורך החיים' (Life Long Learning). ההצלחות שלנו מתווספות לבסיס שלנו לחיים הנבנה בתוך עצמנו.
כשאנו זוכים לעבור דרך השער, זוהי במובן מסוים נקודת אל-חזור – הטריטוריה הקודמת, זו שעברנו דרכה והיתה עד-כה בלתי-נודעת, התחברנו בה לבריאה והבאנו אליה את הנוכחות האלוהית. כעת היא מצטרפת לחלק האלוהי שבנו, מחוברת לבריאה וניזונה ממנה, כמו מערכות אחרות במכלול האנושי (לב, עיכול, כבד, ..) הפועלות אוטומטית ללא צורך בהנחיה מאתנו.
בניסוי וטעיה/תהיה/תעיה – אנו בטריטוריה בלתי-ידועה לנו, ואנחנו מבקשים לעבור אותה, שתהיה מוכרת לנו. איננו יודעים היכן השער, מה מיקומו; אנו מנסים ונתקלים בקירות, בגדרות; ואנו ממשיכים לנסות; אנו מבקשים עזרה מהבריאה, ואז ברגע מסוים – העיתוי אינו בידינו אבל זה כנראה העיתוי המתאים – נפתח השער ואנו יכולים לעבור דרכו.
במעבר השער אנו נכנסים לטריטוריה חדשה, בלתי-נודעת; למרחב בחירה חופשית חדש.
אנשים רבים, דומני, מתרעמים מאוד על הקשיים והמהמורות שהם נתקלים בהם בחייהם, וכל בקשתם היא לחיות חיי נוחות, שלא יידרשו מהם מאמצים מיוחדים. אך להבנתי, אחת הסיבות לכך שניתנו לנו אופציית ההתמודדות וחתירה למציאת השערים, במקום ידע מידי היכן השערים ואיך לחצות אותם, היא שהבריאה מעוניינת שנרכוש ערכים ואיכויות כאלה. בעלי חיים שיש להם באופן טבעי את הידע המיידי, האינסטינקטיבי (כל אחד לפי הצורך שלהם) אינם יכולים לרכוש ערכים. נכון, הם מתמודדים להישרדותם, אך זו אינה התמודדות המקנה ערכים ואיכויות. יתר על כן, אם אדם מצליח לעבור שער במזל, ללא התמודדות, הוא חסר את הערך הנרכש המצורף לחציית שער זה, מה שמרמז שהם יצטרכו להשיג זאת בדרך אחרת.
אנחנו בני-האדם באים לכדה"א כדי שבתקופת החיים פה נקיים התפתחות ולמידה. הלמידה מתאפשרת כאשר אנו יכולים לראות את המהמורות וקשיי החיים כמנוף להתנסות ולמידה (לא כמשהו המכוון נגדנו), כך שעם פירות הלמידה אנו מעשירים את עצמנו ובעצם הלמידה מעשירים את הבריאה.
כאשר אנו מכוונים ללמוד משיעורים אלה, האנרגיה שבאה כל הזמן מהבריאה תומכת בנו.
לגבי אפשרויות הבחירה, נראה כי לבני האדם ניתנה גם האפשרות לא לחפש את השערים, כפי שעולה מהמצב הנוכחי של המין האנושי. מצד שני, לאלה המבקשים לממש את הפוטנציאל האנושי-בריאתי אין אופציה פרט לחיפוש מעבר השערים. לפיכך, הצו הוא – חפש, עד שהשער יימצא וייחצה. זהו חופש הבחירה. לא בכדי 'חופש' הוא משורש ח.פ.ש.
בסיום תפילות יום-הכיפורים, בסוף תפילת נעילה, ממש לפני תקיעת השופר, אומרים את הפיוט "פתח לנו שער". פיוט זה ותקיעת השופר מבטאים את תחינת האנשים בפני הבורא לחון אותם, כי אינם יודעים איך למצוא ולעבור את השער. אני חושב שבעידן החדש אליו אנו נכנסים, זכותם וחובתם של כל בני-אנוש למצוא בעצמם את השערים שהם צריכים לעבור בחייהם. זו אינה התרסה בפני הקב"ה אלא להיפך – הודעה של שותפות בריאה עם הבריאה.
(עודכן 16.8.2022)