1. אני מאמין שכולנו – כל מה שחי וקיים, שהיה ויהיה – היננו חלק מהבריאה. אלוהים הוא מבחינתי הכוח המניע של הבריאה, ואין זה משנה איך הוא נראה ואיך הוא פועל.

2. אני מאמין שכל דבר הקיים – ואשר הוא לכן חלק מהבריאה – יש לו תפקיד בבריאה. זה כולל גם אותנו, בני-האדם. בני-האדם הם יוצאי-דופן, אולי אף ייחודיים מבחינה זו בבריאה, שכן כל האחרים (רובם, לפחות) מבצעים את תפקידם באופן אוטומטי, ואילו לבני-האדם קיימת אפשרות הבחירה – המודעת – לגבי מילוי תפקידם הקיומי.

3. אני מאמין שאנו, בני-האדם, הננו אורחים בכדור-הארץ. שאנחנו נשמה המגיעה לכאן כדי לעבור תקופה של גדילה והתפתחות, ללמוד להיות טובים יותר. לשם כך אנו מקבלים גוף גשמי-ארצי, כי יש התנסויות שאפשר לעבור רק בתוך גוף גשמי. התנסויות אלה כרוכות בהתמודדויות ומאבקים המהווים אתגר (אף שהם עשויים להיות מתורגמים לתחושת סבל). האופן בו אנו מתמודדים מגבש את מערכת הערכים שלנו. בסופו של דבר, הכוונה היא שעם סיום חיינו פה הנשמה תחזור למכורתה יותר מנוסה, יותר עשירה. האיכויות אותן אנו מזמנים לעצמנו ומביאים לידי ביטוי בהתמודדויות שלנו גם מעשירות את הבריאה, וכך יש רווח כפול.

4. אני מאמין שבכל אחד מאיתנו יש זיק, ניצוץ אלוהי – זיקה – הקושרים אותנו אל מקומנו בבריאה ואל תפקידנו בה. נסיבות החיים שלנו גורמות לנו, לרוב האנשים, להיות מנותקים מזיקה זו, אך היא קיימת, גם אם עלומה.

5. אני מאמין שעלינו, בני-האדם, לשאוף למלא את תפקידנו בבריאה, ואם אין אנו יודעים מה תפקידנו, משימתנו הראשונה היא לגלות מהו התפקיד. משימה זו היא אישית ובלעדית – אין איש אחד יכול לקבוע לאחר מהו תפקידו בבריאה, אלא לו עצמו בלבד. לפיכך, אין מקום לביקורתיות, לשיפוטיות בין בני-אדם, כי אלה אינם יכולים אלא להשען רק על בורות.

6. אני מאמין שעל כל אדם קיימת האחריות למילוי תפקידו בבריאה – תפקידו שלו בלבד, לא של אחרים, אך לגבי עצמו זו אחריות מלאה. בני-אדם אינם צריכים ואינם אמורים ליטול על עצמם אחריות לחייהם ותפקודם של אחרים (אלא כאשר מדובר במשימת חינוך והכנה לחיים, ורק בהקשר זה).

7. כיום, רובנו מאוד רחוקים מלמלא את תפקידנו בבריאה, ומאוד רחוקים אפילו מלהיות בעלי ידיעה או מושג כלשהו לגבי מהות תפקידנו זה. מבחוץ, קל מאוד לראות במה אחרים שוגים, אולם הסיוע שנוכל לתת הוא בתמיכה, בעידוד, להקל על מישהו אחר ולעזור לו לקיים את תפקידו בבריאה.