מושגים ותובנות פיסיקלים לטובת המחקר ההוליסטי
מושגים ותובנות פיסיקלים לטובת המחקר ההוליסטי
תקציר
מחקר הוליסטי אמור לגשר ולהביא יחד היבטים פיסיקליים מצד אחד והיבטים רוחניים-פנימיים מצד שני. רשימה זו מציגה מושגים ותובנות המשמשים הן במדעי-הטבע והן בלימודים ובעיסוקים הרוחניים, באופן היכול לשמש בסיס לגישור בין שני תחומים כה נפרדים אלה.
מבוא
בין מדעי הטבע, המדעים הפיסיקליים, מצד אחד, לבין המדע המבקש ללמוד את העולם הרוחני, הבלתי-גשמי, מצד שני, שוררת, כך נראה היום, תהום. תחומים אלה נראים זרים לחלוטין זה לזה, ולרבים נראה שלא ניתן לגשר ביניהם כי מדובר בדיסיפלינות מאוד שונות ורחוקות זו מזו. דווקא השימוש במושגים דומים אך במשמעויות הנראות שונות ובלתי-מתחברות גורם לאנטגוניזם. דוגמא בולטת לכך הוא כמובן מושג האנרגיה, מושג מרכזי ביותר בשני התחומים, אך בעוד שבמדעי הטבע זה מושג המוגדר באופן מתמטי-פיסיקלי, עבור אלה העוסקים בפנימיותו או ברוחניותו של האדם מדובר במושג הנתפש בצורה חוויתית. דרכי התפישה האלה, בהיותן כה שונות זו מזו, גורמות לצערנו ביותר מדי מקרים למשתמשים בהן לדחות בשאט-נפש את הדרך האחרת.
אולם, הן מדעי הטבע מצד אחד והן ההתבוננות הפנימית-רוחנית מצד שני הם שניהם ביטוי לרצון האנושי להבין את העולם בו אנו נמצאים, להיות חלק ממנו ולפעול בו בצורה הטובה ביותר. אמנם, מדעי הטבע – פיסיקה, כימיה וכיו"ב – מצומצמים לעיסוק רק בתופעות ותהליכים שניתן למדוד ולכמת; מוגבלים לעולם הגשמי בלבד; אך שני העולמות – הגשמי והרוחני – נפגשים ומשתלבים יחד בהוויה האנושית. מדע שלם, הוליסטי, צריך להיות הכלי באמצעותו נשאף להבין איך כל היקום, על כל היבטיו – הגשמיים והרוחניים יחד – פועל; רק כך נוכל לקבל תמונת עולם שלמה. התופעות והתהליכים שהם מושאי המחקר של מדעי הטבע הם ביטוי לסדירויות ועקרונות קוסמיים, החלים ביקום כולו על כל מימדיו והיבטיו, לא רק במימדים הגשמיים. לפיכך הן המונחים והמושגים בהם משתמשים מדעים אלה והן החוקים והכללים המוכרים בהם הם ביטוי לעקרונות הקוסמיים החלים ביקום כולו. מכך מתבקש לגשר בין התובנות המתמטיות-פיסיקליות המקובלות במדעי הטבע לבין התובנות הקיימות במדע האדם על היבטיו השונים, וכמובן הרוחניים.
רשימה זו באה להציע מספר גישורים כאלה, במושגים בסיסיים ומרכזיים הן במדעי-הטבע והן בתחום הרוחני. אין המטרה להביא כאן מושגים חדשים או תיאוריות חדשות, אלא לסייע להבהיר מושגים מרכזיים ובסיסיים באופן הנדרש לביצוע מחקר הוליסטי. הנושאים בהם דנה הרשימה:
• מושגים בסיסיים במדעי הטבע (פיסיקה – מכניקה)
• התמדה ויצירת שינויים
• פעולה הדדית
• תופעות פיסיקליות וחוויות אנושיות
• תקשורת ותהודה
• התמרה – יצירת יש מאין
מושגים בסיסיים – אנרגיה ותנע
מושג מרכזי, בסיסי ביותר, המשותף הן לתחום מדעי הטבע והן לתחום הרוחני הוא "אנרגיה". כל תהליך של שינוי, הן בעולם הטבע והן בעולם הרוחני, יש ביסודו העברת אנרגיה. במדעי הטבע זה מושג המוגדר באופן מתמטי-פיסיקלי, עבור אלה העוסקים בפנימיותו או ברוחניותו של האדם מדובר במושג הנתפש בצורה חוויתית. המשפטים הבאים מביאים את המשמעויות של ההגדרות המתמטיות-פיסיקליות בניסוח המתאים להעברה ולהעתקה לעולם הרוחני:
- אנרגיה קינטית – אנרגיה של תנועה – אנרגיה המוכלת במערכת כלשהי ואשר באה לידי ביטוי בתנועה של מרכיבי המערכת; מושג המבטא הן את גודל המערכת והן את מידת תנועתה (אך לא את כיוון התנועה, בניגוד ל"תנע" בהמשך).
- אנרגיה פוטנציאלית – אנרגיה המוכלת במערכת בהתאם למצבה של המערכת במרחב; היא פוטנציאלית, כי במעין מצב רדום, לא פעיל, והיא באה לידי ביטוי כאשר היא הופכת לאנרגיה של תנועה.
- עבודה – סיכום של פעולתו של כוח על גוף כלשהו, כאשר הגוף נמצא בתנועה והכוח גורם לשינוי (כוח שפועל ללא שינוי במקום הגוף אינו מבצע עבודה):
תוצאת העבודה – תוצאת הפעלת הכוח על המערכת = שינוי באנרגיה של המערכת (אנרגית תנועה ו/או אנרגיה פוטנציאלית) ⇐ שינוי במצב המערכת
בעוד שמושגי העבודה והאנרגיה מוכרים ומאוד שימושיים בחיי יום-יום, קיימים בפיסיקה מושגים דומים נוספים שהינם פחות מוכרים בציבור הרחב אך לא פחות שימושיים:
- תנע – מושג המבטא הן את גודל המערכת, הן את מידת תנועתה והן את כיוון תנועתה.
- מתקף – סיכום פעולתו של כוח לאורך זמן; לכוח יש כיוון, ולכן יש באפשרותו לשנות את כיוון התנועה של המערכת עליה הוא פועל:
תוצאת המתקף – תוצאת הפעלת הכוח על המערכת = שינוי בתנע של המערכת ⇐ שינוי במצב המערכת
∗ תנועתה של מערכת באה לידי ביטוי הן במידת התנועה (למשל מהירות עבור מערכות פיסיקליות) והן בכיוון התנועה.
∗ הן עבודה והן מתקף הינם מושגים המבטאים את פעולתו של כוח על המערכת, פעולה שתוצאתה שינוי במצב המערכת.
התמדה ויצירת שינויים
החוקים הבסיסיים של הפיסיקה הקלאסית מוכרים כ"שלושת חוקי ניוטון", והם מביאים לידי ביטוי עקרונות קוסמיים בסיסיים. אמנם, הפיסיקה היחסותית והפיסיקה הקוואנטית חייבו שידרוג של חוקים אלה לתחומים החורגים מתקפותה של הפיסיקה הקלאסית, אך העקרונות שהם מייצגים שרירים וקיימים.
כל תהליך, בין אם מדובר בתהליך חינוכי או תהליך טיפולי, הוא ביסודו תהליך של שינוי, תהליך המבקש לחולל שינוי. החוקים הפיסיקליים הבסיסיים העוסקים בשינויים או בהיעדרם ידועים כ-"החוק הראשון של ניוטון" ו-"החוק השני של ניוטון". הם כה בסיסיים, שניתן לתרגם אותם באופן ישיר ומיידי ליישום למערכות כלליות.
∗ המושג "מערכת" יכול להתיחס כאן הן למיכלול האנושי של יחיד, או לקבוצות, ארגונים, קהילות, משפחה, וכיו"ב.
"החוק הראשון של ניוטון" אומר שמערכת כזו תתמיד במצבה ללא שינוי כל עוד לא פועל עליה כוח חיצוני, גורם חיצוני. מבחינה פיסיקלית, 'התמדה' משמעה מצב מנוחה או תנועה במהירות קבועה.
שינוי, מבחינה פיסיקלית, הוא יציאה ממצב של התמדה – מתקיימת תאוצה, שמשמעה שינוי המהירות. כדי לחולל שינוי, "החוק השני של ניוטון" אומר, בניסוח מתמטי-פיסיקלי, שנדרש להפעיל כוח חיצוני עפ"י הנוסחה F = ma, ובמילים "הכוח (F) הפועל על גוף שווה בגודלו למכפלת מסת הגוף (m) בתאוצתו (a)". כאן נכנס השימוש הפיסיקלי הבסיסי במושג הכוח. מבחינה מתמטית ניתן להפוך את הנוסחא ולקבל
תאוצה =
כוח
מסה
שמשמעותו: התאוצה נמצאת ביחס ישר לכוח הפועל על הגוף וביחס הפוך למסה שלו.
בתרגום למערכות כלליות זה אומר את הדבר הבא:
- "תאוצה" היא ביטוי לשינוי במערכת.
- "מסה" היא ביטוי לכמות, גודל המערכת, לנטייה של המערכת להתמיד במצבה, להישאר כמות שהיא ולא להשתנות; במובן מסוים, המסה מבטאת את התנגדות המערכת לשינויים.
- "כוח" הוא גורם המבקש להביא לשינוי במערכת.
החוק השני של ניוטון מבטא אז את העקרון הבא:
כאשר מבקשים לחולל שינוי במערכת, מידת השינוי המתקבל, או האפשרי ("תאוצה" = "תוצאה") נמצאת ביחס ישר לעוצמת הכוח המבקש לחולל את השינוי וביחס הפוך לנטיית המערכת שלא להשתנות, להתנגדות המערכת לשינויים.
∗ נקודה מאוד חשובה באשר לשינויים: כדי לחולל שינוי חייבת להיות התנגדות. אם אין התנגדות אז הכוח הפועל רואה את המערכת כאילו היתה שקופה. אם אין התנגדות, זה כאילו המערכת אינה קיימת, חסרת זהות. ההתנגדות מבטאת את הזהות של המערכת, ורק מתוך זהות קיימת ניתן לחולל שינויים.
∗ ה"חוק השני של ניוטון", בהיותו מבטא קשר בין שלושה גורמים בסיסיים, הינו ביטוי לעקרון בסיסי בבריאה – עקרון השלוש, כך שבמשולש של "כוח – מסה – תאוצה", אנו מזהים את שלושת הוקטורים חיובי, נייטראלי ו-שלילי:
אם הכוח הפועל הוא הוקטור החיובי, והמסה – מידת ההתמדה, ההתנגדות לשינויים – היא הוקטור השלילי, זה אומר שהתוצאה היא הוקטור הנייטראלי. משמעות אפשרית של איפיון זה היא שהתוצאה היא נייטראלית משום שהיא מציעה את עצמה לאדם. כעת תפקידו של האדם הוא לבחור באיזו מידה, באיזה אופן, לפעול עפ"י התוצאה.
פעולה הדדית
בעוד שה"חוק השני של ניוטון" – חוק "הפעולה והתוצאה" – עוסק בתוצאת הפעולה על יישות בודדת, עקרון נוסף, חשוב לא פחות, הידוע כ"עקרון הפעולה והתגובה" (ה"חוק השלישי של ניוטון", בפיסיקה) עוסק בפעולה ההדדית בין גופים (בפיסיקה), או באופן כללי יותר בין שתי יישויות.
עקרון זה אומר ש:
- פעולה הדדית מתקיימת בין צמדים של גופים, או יישויות.
- הפעולה ההדדית בין שתי היישויות תלויה במצבן ההדדי בלבד, ולא בשום גורם חיצוני (בהקשר זה כל גורם חיצוני הינו בגדר יישות נפרדת).
- בתוך צמד כזה, הפעולה של יישות אחת על השניה שווה בעוצמתה והפוכה בכיוונה לפעולת היישות השניה על הראשונה. תכונה זו, של איזון הפעולה והתגובה, היא התכונה המוכרת ביותר של "עקרון הפעולה ההדדית", אך היא אינה יכולה להתקיים בהעדר התכונות האחרות המובאות כאן, שבדרך כלל אינן מצוינות.
- אם יישות מסוימת נמצאת במגע עם מספר יישויות אחרות, אז הפעולה ההדדית שלה עם כל אחת מהיישויות האחרות אינה תלויה בקיומן של שאר היישויות. הפעולה הכוללת עליה היא צירוף של הפעולות של כל אחת מהיישויות האחרות עליה, שכאמור, הן בלתי-תלויות זו בזו.
תופעות פיסיקליות וחוויות אנושיות
- אור וחושך
ל"אור" יש משמעות הן כתופעה פיסיקלית והן כחוויה אנושית. כתופעה פיסיקלית אור הוא החלק הנראה מתוך הספקטרום האלקטרומגנטי, הכולל גלים אלקטרומגנטיים בכל אורכי הגל והתדירויות האפשריים.
כחוויה אנושית, לאור יש משמעות בכל המנעד מחווית האור הנראה, הפיסיקלי, הנקלט באמצעות חוש הראיה, ועד למושג האור האלוהי, האור העליון, המגיע מהבריאה, מהשכינה, מהבורא.
"צבע" הוא חוויה אנושית – זו המשמעות שאנו נותנים כאשר אנו קולטים קרינה אלקטרומגנטית בתחום האור הנראה. אם איננו קולטים קרינה כזו, המשמעות עבורנו היא אז צבע שחור. אם אנחנו קולטים אור (כלומר, קרינה נראית) בכל הספקטרום שניתן לראות, ובעוצמות פחות או יותר שוות בכול אורכי הגל בתחום הנראה, אז מזהים את צבעו כלבן. משטח נראה לנו כלבן אם הוא מואר באור לבן ומחזיר לעינינו את כל הקרינה הפוגעת בו. אם קרינה באורך גל מסוים, או בתחום מצומצם של אורכי גל, פוגעת במשטח "לבן" אז המשטח מחזיר לעינינו קרינה באותם אורכי גל, אותם אנו מזהים בצבעים המתאימים. אם המשטח בולע את כל הקרינה הפוגעת בו ואינו מחזיר אז צבעו נראה לנו שחור (למעשה גם משטח כזה קורן החוצה מתוך עצמו, והוא קורן, בעקרון, בכל הספקטרום האלקטרומגנטי, לא רק הנראה; אלא שפרופיל הקרינה תלוי בטמפרטורה של הגוף, וכשמדובר בגופים בטמפרטורות שאנו מכירים ורגילים להן בחיי יום-יום הם קורנים בעיקר בתחום האינפרה-אדום שאינו נראה). משטח המחזיר (בגלל צַבְעַן מסוים) בעיקר אורך גל מסוים נראה לנו עם הצבע המתאים כאשר הוא מואר באור לבן.
בחיי יום-יום המושג "צבע" מתיחס גם לחומרים שונים – צַבְעַנים – אשר מיצרים לנו את הרושם המתאים. זו נקודה משמעותית, משום שבדרך-כלל אנשים נוטים לייחס את החוויה לגורם החיצוני לה ומתעלמים מעצם החוויה הפנימית עצמה.
"חושך" הינו לכן חוויה אנושית בלבד. מבחינה פיסיקלית משמעות החושך היא העדר אור, כלומר העדר קליטה של קרינה אלקטרומגנטית בתחום הנראה, בכל הסביבה, או המרחב, בו אנו שרויים; לכן החושך מאופיין בצבע שחור. אך חווית החושך, מעבר לעובדת העדר האור, עשויה להיות מלווה גם בחוויה של תחושות רגשיות, כמו חששות ופחד מהבלתי-נודע, מצד אחד, או, במקרים מסוימים, דווקא בתחושת בטחון עם האפשרות של יכולת להיות נסתר ובלתי-נראה.
- חום וקור
כמו לאור, גם ל"חום" יש משמעות הן כתופעה פיסיקלית והן כחוויה אנושית. כתופעה פיסיקלית חום הוא צורה של אנרגיה – זו אנרגיה פנימית של מערכת, הקשורה בתנועה היחסית בין מרכיבי המערכת לבין עצמם.
כחוויה אנושית, חום זו חוויה רגשית הנובעת מאינטראקציה תומכת, מכילה, אמפטית, מקרבת, בין בני-אדם. קור, כחוויה אנושית, הוא החוויה ההופכית – ניכור, הרחקה, העדר תמיכה, העדר הכלה; בעיקר כאשר אנו זקוקים לחום.
החום הפיסיקלי בא לידי ביטוי בטמפרטורה. החוויה האנושית של קור וחום פיסיקליים היא בעיקר על-פי הטמפרטורה, כמדד יחסי. במובן כזה קור הוא פשוט העדר חום, כלומר העדר אנרגיה.
תקשורת ותהודה
כל תקשורת היא תהליך שבו מועברת אנרגיה. איך זה מתבצע?
האדם קולט רשמים – מנות אנרגיה – מהתרחשויות בעולם הטבע על ידי החושים הגופניים – ראייה, שמיעה, מגע וכד', ומעבד אותם בתודעתו. קיימים גם רשמים המגיעים אל התודעה הפנימית שלנו שלא באמצעות החושים הגופניים. ניתן להסביר את אופן הזיהוי של הרשמים תוך הסתייעות באנאלוגיה מתוך הטכנולוגיה המודרנית, בדרך של תקשורת והדהוד.
תהודה (הדהוד – רזונאנס – resonance) הוא מושג מוגדר היטב מבחינה מתמטית-פיסיקלית, ועקרון מרכזי בתקשורת בין מערכות פיסיקליות, בפרט כאשר מדובר בתקשורת אלקטרומגנטית. בעזרת עקרון התהודה ניתן להבין גם תקשורת אנושית ברמות גבוהות יותר מאשר פיסית, בין עם אנשים אחרים ובין עם מרחבי הבריאה והיקום.
המרחב בו אנו שרויים מלא בתשדורות אלקטרומגנטיות מכל הסוגים. לכל תשדורת התדר, או תבנית התדרים, האופינית שלה. מַקְלֵטִים קולטים את כולן, אך בכל מַקְלֵט יש מנגנון מאוד חיוני – בורר תדרים (tuner) – שתפקידו לברור מכל התשדורות המגיעות את זו שהתדר שלה מתאים לתדר בו אנו מעונינים. העקרון הוא שבורר התדרים יכול להיות במצבים שונים, כך שבכל מצב יש לו תדר עצמי שונה. כאשר בורר התדרים מכוון לתדר עצמי מסוים הוא פועל בצורה כזו שהוא מגביר את התשדורת המגיעה בתדר זהה לתדר העצמי שלו, בעוד שהוא מנחית את כל שאר התשדורות (כלומר, כל אלה שהתדר שלהן שונה מהתדר העצמי שלו). כך נוצר ההדהוד – הרזונאנס. בדרך של הדהוד, עפ"י האופן בו מכוון או מוגדר בורר התדרים, הוא מביא לתודעתנו החושית רק תשדורת אחת ויחידה מכל אלה. ללא זהות תדרים בין התשדורת לבין בורר התדרים לא תוכל להיות תגובה חיובית, לא תהיה היענות לאות הנכנס, לא תהיה תהודה ולא תהיה תקשורת.
כך המשפט העממי המדבר על "כימיה בין אנשים" מבטא למעשה תחושה של הדהוד, של שידור וקליטה באותו התדר או פרופיל תנודה.
את האופן בו מזהים בני-אדם את מהותם של הרשמים הנקלטים ניתן לתאר באופן דומה: בדומה לתשדורת אלקטרומגנטית, גם לכל רושם המתקבל יש מעין "תדר אופיני" – תבנית אנרגטית, וגם לנו יש מעין "בורר תדרים פנימי" שאם נדע לכוון אותו לתדר המתאים נוכל להתחבר למהותו של רושם זה. מצב זה ודאי קיים בתחום הקול, צליל ושמע: לכל צליל, מילה, אינטונציה, וכד' יש תדר אופיני, שמערכות קול מסוגלות גם לנתח בכלים ממטיים-פיסיקלים. יש לנו היכולת, עפ"י הנסיון שרכשנו, לזהות את המאפינים ואת משמעויותיהם, לפחות בחלק מהמקרים. בורר התדרים הפנימי שלנו הוא מעין מנגנון מתאים בתוכנו המאפשר לתודעתנו הפנימית לפגוש, לחוות, לבוא במגע, להכיל, מהות מסוימת, ובאופן כזה להתחבר אליה, ולאפשר לה להיות חלק מתודעתנו הפנימית.
המשמעות של הנאמר לעיל היא שזיהוי ה"תדרים" של המהויות השונות הינו חלק ממכלול היכולות האנושיות, כך שכל אדם נולד עם היכולת (הפוטנציאלית, לפחות) הזאת, עם מעין "בורר תדרים" פנימי שהינו חלק מהמבנה האנושי. הפעלה מודעת של ה"מקלט" הפנימי והשימוש ב"בורר התדרים" הפנימי שלנו הם מורכבים, דורשים למידה ונסיון, כמובן תוך מודעות והתכווננות לכך; אך כאמור, השימוש בהם הינו בהחלט חלק מהפוטנציאל האנושי.
אחת ממטרות המחקר ההוליסטי צריכה להיות בכיוון של זיהוי הכלים, המנגנונים, המצויים במרחב התודעה האנושי ואשר משמשים כ"בוררי תדרים" לתשדורות המגיעות לתודעתנו.
נושא ההדהוד נדון בצורה מורחבת ברשימה תהודה – עקרון ההדהוד ויישומו.
התמרה – יצירת יש מאין
כאשר מולקולה מתפרקת לאטומים או חלקים המרכיבים אותה, זו דוגמה לשינוי תצורתי, מבני, במערכות פיסיקליות אך לא שינוי מהותי.
פוטון ההופך לזוג אלקטרון-פוזיטרון זה ענין שונה. במקרה של הפוטון מדובר בהתמרה, בריאה ויצירה – יצירת יש מאין. יישות אחת הופכת ליישות אחרת. הפוטון אינו בנוי מאלקטרון ופוזיטרון.
כך גם התהליך ההפוך – אלקטרון ופוזיטרון הנפגשים והופכים לזוג פוטונים.
או בהתפרקות ביתא – נויטרון המתפרק לפרוטון, אלקטרון ואנטי-נויטרינו.
סיכום
רשימה זו באה להראות שניתן לגשר בין תובנות מתמטיות-פיסיקליות המקובלות במדעי הטבע לבין תובנות הקיימות במדע האדם על היבטיו השונים, וכמובן הרוחניים, תוך הצעת מספר גישורים במושגים בסיסיים ומרכזיים הן במדעי-הטבע והן בתחום הרוחני.
המובא לעיל הינו רק בגדר של נגיעה ו"טעימה" ראשוניות, ויש עוד הרבה שניתן וצריך לגשר בין מדעי הטבע לבין מדע האדם היבטיו הרוחניים. אני תקווה שהאמור בו יוכל לשמש כגרוי וכמנוף להרחבת הגישור בין תחומים אלה, אשר בתוכנו, כבני-אנוש, אמורים לחיות ולהתקיים יחד ולהשלים זה את זה.
(פורסם 27.9.2023)