תהודה – עקרון ההדהוד ויישומו
תהודה – עקרון ההדהוד ויישומו
עקרון ההדהוד מוצג כעקרון מרכזי בתקשורת בין-אישית ותקשורת עם הבריאה. הרשימה מתארת את העקרון ומציעה בסיס למחקר הוליסטי שלו.
מבוא
עקרון התהודה, או הדהוד (רזונאנס – resonance) הוא מושג הלקוח מתחום הפיסיקה וההנדסה ומתאר עקרון מרכזי בתקשורת בין מערכות פיסיקליות. מהותה של תקשורת היא העברת אותות ומידע בין מערכות שונות, ובעזרת עקרון התהודה ניתן להבין גם תקשורת אנושית, הן תקשורת בין-אישית עם אנשים אחרים והן תקשורת עם מרחבי הבריאה והיקום.
עקרון התהודה יכול לשמש גם ככלי להבנת הקשר בין העולם המנטלי, המימדים הרוחניים, הלא-גשמיים, באדם לבין המימדים הגשמיים – המציאות הפסיכופיסית.
נתאר תחילה את מושג התהודה מתוך התובנות הפיסיקליות ובמונחים המתאימים, באופן המאפשר תרגום ישיר ופשוט למערכות אנושיות, ונביא דוגמאות ליישומו בדרכים שונות של תקשורת אנושית.
עקרון ההדהוד בפיסיקה [1]
עקרון התהודה בא לידי ביטוי במצב בו יש שתי מערכות הקשורות זו לזו, וכאשר אחת מהן מתנדנדת אז המערכת השניה מגיבה אליה בתנודה דומה. העקרון מודגם ומומחש בניסוי פיסיקלי פשוט [2], ובו שתי מטוטלות דומות הקשורות בחוט זו לזו. כאשר גורמים לאחת מהן להתנדנד היא מעבירה את התנודה לשניה, ואח"כ שוב חוזרת התנודה בכיוון ההפוך מהשניה לראשונה, וחוזר חלילה.
כדי לקיים תקשורת נדרשות מערכות שיש להן כושר של תנודה או רטט עצמיים. תנודה היא תופעה בה חלים במערכת שינויים קלים בצורה מחזורית. זמן המחזור הוא פרק הזמן הבסיסי בו המערכת חוזרת למצבה הראשוני, ו-תדר (תדירות) הוא מספר הפעמים בו מתרחשת התנודה ביחידת זמן (למשל בשנייה אחת).
תנודה מבטאת קיומן של תנועה ואנרגיה במערכת (אנרגיה קינטית). כדי לגרום לתנודה אנו טוענים את המערכת באנרגיה, כך שבתהליך ההדהוד מועברת אנרגיה ממערכת רוטטת אחת אל מערכת אחרת המקבלת את התנודה.
ניתוח מתמטי מראה שכל תנודה, גם תנודה מורכבת, ניתנת להצגה כצירוף של תנודות בסיסיות, שלכל אחת תדר מוגדר משלה. צירוף זה ניתן לראותו כפרופיל התנודה.
מצב זה מוכר היטב למוסיקאים, למשל עם שני קולנים דומים המוחזקים קרובים זה לזה, כאשר גורמים לקולן אחד להתנדנד ולהשמיע צליל אז גם הקולן השני מתחיל לרטוט, או באופן שבו קולן רוטט יכול לגרום למיתר לרטוט; או אפילו ביכולת של זמרי אופרה מסוימים לגרום, ע"י השמעת צליל טהור בקולם, לגביעי יין לרטוט ואפילו להישבר.
גם כאשר מדובר במנגנונים שונים מבחינה פיסיקלית, העקרון זהה בכולם. התנודות האפשריות למערכת כלשהי נקבעות ע"י המבנה שלה, והדהוד יכול להתרחש כאשר לשתי המערכות תדירויות תנודה דומות. כך, למשל, אם נַכֵּה בקולן (שיש לו תדר אופייני) ליד מיתר בעל אותו תדר בסיסי, המיתר יתחיל לרטוט. מטוטלות פשוטות, כמו בניסוי הנ"ל, בנויות מגוף הקשור בקצה החופשי של חוט, ותדירות התנודה שלהן תלויה באורך החוט. לכן לצורך הניסוי הנ"ל שתי המטוטלות צריכות להיות בעלות אורך חוט שווה. ככל שהתדירויות דומות יותר כך ההדהוד חזק יותר.
ההדהוד כעקרון אוניברסלי
עקרון התהודה – ההדהוד – מוכר ומובחן היטב במערכות פיסיקליות, כמתואר לעיל, והוא מוגדר שם היטב מבחינה מתמטית. אולם ניתן להרחיבו ולהבין בעזרתו גם תקשורת במערכות לא פיסיקליות, במימדים לא גשמיים. כעקרון אוניברסלי הוא אז אומר שדברים יודעים, מכירים, מזהים את ומתחברים עם הדומה להם. כמו המשפט העממי המדבר על "כימיה בין אנשים", המבטא תחושה של הדהוד. בפילוסופיה הסינית המסורתית, למשל, מוכר עקרון ההדהוד האוניברסלי כ-Ganying [3].
שימוש יומיומי בעקרון ההדהוד נעשה, אף שהוא נסתר מן העין, בתקשורת האלקטרומגנטית, כמו בתקשורת רדיו או טלוויזיה. להבנת פעולת ההדהוד נתבונן תחילה בתקשורת זו. כאן מדובר בתקשורת בין מַשְדֵר ומַקְלֵט, בדרך של העברת גל אלקטרומגנטי – הנושא את האנרגיה – מן המשדר אל המקלט. בשניהם – הן במשדר והן במקלט – יש מנגנונים פנימיים אשר צריכים להיות מכוונים לאותו תדר שידור. מנגנונים אלה מכונים 'בורר תדרים' (tuner). כך, אם יש לנו מקלט רדיו ואנו מכוונים אותו לתדר כלשהו אנו עשויים לקלוט שידור של תחנת רדיו שמשדרת באותו תדר; אם נשנה את הכוונון לתדר אחר נוכל להתחבר לתחנה אחרת.
בורר התדרים הוא סוג של מעגל חשמלי, הבנוי בצורה כזו שהוא יכול להיות במצבים שונים, כך שבכל מצב יש לו תדר עצמי שונה. אנחנו, המשתמשים במכשיר, בוחרים לכוון את בורר התדרים אל התדר הרצוי לנו. במכשירי קליטה ישנים הופעל בורר התדרים וכוון בסיבוב כפתור, היום הוא דיגיטלי, אך תפקידו נשאר זהה – לברור מכל התשדורות המגיעות את זו שהתדר שלה מתאים לתדר של המקור אותו אנו מבקשים לקלוט.
הענין הוא שבכל רגע נתון המרחב שסביבנו מלא בשידורים אלקטרומגנטיים של עשרות תחנות רדיו, טלויזיה, מוניות, משטרה, צבא, סלולרים וכיו"ב, וכולם משדרים בו-זמנית. כל תשדורת כזו מאופינת ע"י התדר של הגל הנושא שלה, לכל אחת תדר אחר. אם המקלט שלנו יקלוט את כולם באותה המידה נשמע קקופוניה – רעש אחד גדול – ותו לא. לפיכך, נדרש בורר התדרים כדי לבודד מכל הכמות האדירה הזו של שידורים אך ורק את השידור המענין אותנו.
המקלט שלנו קולט, באופן ראשוני, את כל השידורים באותה המידה, אך אז הם עוברים דרך בורר התדרים. כאשר בורר התדרים מכוון לתדר עצמי כלשהו הוא פועל בצורה כזו שהוא מגביר את התשדורת המגיעה בתדר זהה לתדר העצמי שלו, בעוד שהוא מנחית את כל שאר התשדורות (כלומר, כל אלה שהתדר שלהן שונה מהתדר העצמי שלו). כך, באופן אפקטיבי, מבודד השידור המבוקש ונבחר מכל שאר השידורים. על-כך אנו אומרים ש"מכשיר הרדיו מהדהד עם, או את, תחנת השידור".
בנוסף לבורר התדרים, נדרשת במקלט או במשדר מערכת נוספת – מערכת מתרגמת: במשדר רדיו זה המיקרופון ההופך את האות הקולי לאות חשמלי (זרם, מתח), והאנטנה ההופכת את האות החשמלי לגל אלקטרומגנטי, ובמקלט זו האנטנה הקולטת את הגל ומתרגמת אותו לאות חשמלי והרמקול המתרגם את האות החשמלי לאות קולי.
לפיכך, בבואנו לנסח את ההדהוד כעקרון אוניברסלי, אנו מבינים שבתקשורת העברת אות ממערכת אחת לאחרת בהכרח כרוכה בהעברת אנרגיה. במערכת המשדרת מושקעת אנרגיה אל תוך תת-מערכת תנודתית ביצירה של האות האמור להיפלט. האות מאופין ע"י פרופיל תנודה, שהוא מעין דפוס או תבנית אנרגטית.
כדי שיהיה מצב של תהודה כך שהאות ייקלט במערכת שניה, צריכה להיות בזו תת-מערכת היכולה להתנדנד בפרופיל תנודה הדומה לזה של האות. תהליך הקליטה יעיל במיטבו ככל ששני פרופילי התנודה דומים יותר זה לזה. במצב זה תת-המערכת קולטת את האות המגיע אליה, נענית לו ומגיבה אליו בצורה חיובית. אם תת-המערכת מגיבה בפרופיל תנודה השונה מזה של האות לא תוכל להיות תגובה חיובית, לא תהיה תהודה ואין תקשורת. פליטה וקליטה של אותות מהוות תקשורת כאשר לאות יש משמעות עבור המערכת הפולטת, והמערכת הקולטת יכולה לפרש את האות הנכנס בקנה אחד עם משמעות זו.
לפיכך, כל מערכת מִתְקַשֶרֶת צריכה לכלול מספר רכיבים, לפחות שלוש תת-מערכות: 1) מערכת מתנדנדת המחוללת אותות או דפוסי אנרגיה ופולטת אותם, 2) 'בורר' תדרים, ו-3) מערכת מתרגמת המייחסת משמעות לאותות.
גם תקשורת אנושית היא תהליך שבו מועברת אנרגיה. האדם קולט רשמים – מנות אנרגיה – מהתרחשויות בעולם הטבע על ידי החושים הגופניים – ראייה, שמיעה, מגע וכד', ומעבד אותם בתודעתו. קיימים גם רשמים המגיעים אל התודעה הפנימית שלנו שלא באמצעות החושים הגופניים. בהמשך הרשימה נראה איך ניתן להסביר את אופן הזיהוי של הרשמים בדרך של תקשורת והדהוד.
תהודה פסיכופיסית
דוגמא ראשונית להדהוד בתקשורת האנושית ניתן לראות בצבעים ובצלילים שאנו מזהים בתודעתנו. צבעים וצלילים הם מה שאפשר לכנות תופעות פסיכופיסיות – הם עצמם אינם גדלים פיסיקליים, אלא הם תוצאה של רושם פיסיקלי שמתקבל על ידי החושים הגופניים שלנו – גל אלקטרומגנטי (עבור צבעים) או גל קול (עבור צלילים). אנחנו אלה שמפרשים בתודעתנו את ההתרשמויות הללו כצבעים או כתווים וצלילים, בהתאמה. זה מוביל לזיהוי צבעים כצהוב, ירוק, אדום וכו', כמו בצבעי הקשת; באופן דומה אנו מזהים צלילים מסוימים כ"דו", אחרים כ"רה" וכו' – מתוך כל התדרים הזמינים (בטווח השמיעה) אנו 'קולטים' את התדרים הנשמעים לנו 'טהורים'. זהו תהליך ברירה, דומה לזה של מקלט רדיו.
בדרך כלל איננו מקבלים רושם של גל בודד וטהור (כלומר, תדר בודד) אלא שילובים מורכבים למדי, שאותם אנו מפרשים כשילובים של צבעים או צלילים. זוהי תהודה ברמה ראשונה. בשביל זה אנחנו עשויים לדמיין שיש לנו מעין בורר תדרים רב-ערוצי פנימי. אין לנסות לאתר אותו גופנית. זה בתודעה שלנו, לאו דווקא בגוף.
שילובים אלו עשויים לגרום בנו תחושות, שעשויות להוביל אותנו לפרש את השילובים כנעימים / לא נעימים / מרוממים / מדכאים וכו'. את אלה ניתן להחשיב כתהודה ברמה 2. בדיוק כמו שציירים יודעים ששילובים מסוימים של צבעים עשויים לגרום לתחושות מסוימות, כך שילובים מסוימים של צלילים עשויים לגרום לרגשות מסוימים.
כך גם כותבים משוררים על "מיתרי הלב" הרוטטים ..
תהודה מוסיקלית
החוויה המוסיקלית היא דוגמא מובהקת לתהודה פסיכופיסית.
החוויה שלנו כאשר אנו שומעים את הצירופים של הצלילים הנוצרים ע"י כלי נגינה שונים – בתוך התודעה אנו מזהים, באמצעות כלי הרגש שלנו, צירופים מסוימים כהרמוניים (כלומר – תואמים, שיש ביניהם מתאם מסוים) ואחרים כבלתי-הרמוניים.
גם כאשר יש לצלילים זיהוי פיסיקלי – ע"י מושגים כמו תדר, משך הצליל, וכד'; והם נתונים לתיאור מתמטי, וכאשר מדובר בצליל מורכב ניתן לנתח אותו באמצעות אנאליזת פורייה – הזיהוי של ההרמוניות מתרחש בתוך התודעה האנושית והוא אינו חלק מהמדע הפיסיקלי (אינו ניתן לתיאור או הסבר פיסיקלי).
המרכיבים של האות הנקלט אשר גורמים לתגובה אצל האדם הם המנגינה, הלחן, והמילים, אם יש כאלה. המנגינה והמילים צבועים בערכים אנושיים שהמלחינים הכניסו ללחן, שהמשוררים או מחברי הטקסטים הכניסו למילים, ועל כל אלה רטטים שהמבצעים מכניסים, כולם מתוך החיים שלהם.
במובן מסוים, הלחן והמילים הם ככלי המעביר את הערכים הללו.
בהאזנה למוסיקה, אנו עשויים להגיב במספר דרכים אפשריות: הגוף עשוי להרגיש מונע להגיב בתנועה, תחושות ורגשות שונים עשויים לעלות, אנו מוצאים משמעויות לתחושות ולמילים בתודעה.
מתוך כך, אנו עשויים בתגובה לחוש להצטרף למוסיקה עם תנועות גוף, ריקוד; או עם תחושת הזדהות עם המשמעות הפנימית של המילים, משמעות שנראה לנו שהמילים מבקשות להביע.
בתגובה הגופנית, אפשר לראות, באופן כללי, שתי אפשרויות:
- המוח מפרש את המוסיקה ומנחה, מכוון, את הגוף (במיוחד את הגפיים) כיצד לנוע. זהו המצב הנפוץ בתרבות המערבית; בהחלט בריקוד מכל הסוגים.
- המוח מקשיב למוסיקה, מתבונן בתנועת הגוף, אבל לא מפריע – נותן לגוף לנוע ולהגיב למוסיקה באופן אוטונומי, עצמאי. זה נדיר מאוד בתרבות המערבית, אם בכלל קיים; בקושי ידוע ומוערך. זה קיים בתרבויות אחרות, ויכול להיות חוויה רוחנית גבוהה מאוד. למשל, הדרווישים המחוללים הסוּפים.
יש כמעט אינסוף דרכים שאנשים משתמשים במוסיקה, ברגשות שהם מכניסים, במטרות שהם רוצים שהמוסיקה תשרת, בצורה שהם רוצים לחוש ולהינשא על ידי המוסיקה, וכו'. יש מוסיקה של תקווה, של קריאה לחופש וחירות, אבל יש גם מוסיקה אלימה. מוסיקה יכולה גם להוסיף כוח רב לתפילה.
הדהוד באינטואיציה
הדהוד בתקשורת בין-אישית מוצא את ביטויו בתופעות כמו אינטואיציה, טלפתיה.
- אישה עושה פיקניק עם משפחתה על גדת נהר. לפתע, ללא כל סימן נראה לעין או נשמע לאוזן, היא חשה תחושה ודאית שעשרות מטרים שם, בנקודה שמעבר לעיקול הנהר שלא נראית מהמקום בו היא נמצאת, אדם נמצא במצוקה. היא מיהרה לשם בעקבות הקול הפנימי, ואמנם, אדם נמצא בסכנת חיים במים, ובזכות היענותה לאינטואיציה יכלה לעזור לו ולחלץ אותו ממצוקתו [4].
אדם חש בסכנת חיים, ומתוך האינסטינקט ההישרדותי שידר אות מצוקה – לאו דווקא באמצעים מוחשים (קול), אלא כרטט פנימי שנבע מהפחד לחייו. אדם אחר קלט את האות – לא כתופעה פסיכופיסית כבסעיפים הקודמים אלא ע"י מה שניתן לכנותו כחוש פנימי, וזיהה את משמעותו כשידור מצוקה.
איך זה קורה? גוף האדם, כמו כל מערכת אורגנית, הוא מערכת חשמלית מאוד מורכבת ומתוחכמת. כל התהליכים הפיזיולוגיים – תהליכים עצביים, חילוף החומרים בתאים, וכיו"ב – הם תהליכים חשמליים בהם מועברים אותות חשמליים באיברים שונים בגוף, ואותות אלה גם מחוללים שדות אלקטרומגנטיים המשודרים לסביבה. באופן דומה, מערכות אלה גם קולטות שדות אלקטרומגנטיים – ניתן לומר שהגוף שלנו הוא כאנטנה מאוד משוכללת. שדות אלה קיימים, גם אם כלי המדידה המצויים כיום ברשות המדע אינם רגישים מספיק כדי לקלוט אותם. גם תהליכים מנטליים ורגשיים מתבצעים באמצעות מערכת העצבים, תוך העברת זרמים חשמליים. אם ניקח בחשבון שתהליכים רוחניים – רגשיים ומנטליים – באים לידי ביטוי בתהליכים פיזיולוגיים מגוונים, המסקנה המתבקשת היא ששידור וקליטת ששדות כאלה עשויה לבוא לידי ביטוי גם במימד הרוחני – רגשי ומנטלי.
הדהוד בתקשורת עם הבריאה
בעזרת עקרון התהודה ניתן להבין גם תקשורת אנושית עם מרחבי הבריאה והיקום.
עקרון התהודה הוא העקרון המדעי העומד מאחרי הזמנה וקליטת איכויות מן הבריאה. הדבר החשוב בהזמנה וקליטת איכויות מן הבריאה הוא כמובן עצם ההתחברות לבריאה, עצם ההתרחשות, כי זה מה שרלוונטי ומשמעותי לחיים שלנו. עם זאת יש מקום לבקש גם להבין איך זה מתרחש, בהתבסס, לפחות במידה מסוימת, על הבנה מדעית, לפחות עד כמה שהמדע הקיים מסוגל כיום להגיע. אנסה להציע הסבר הנשען על תשתית של ידע מדעי, ועליה, בתחומים אליהם המדע עדיין רחוק כיום מלהגיע, תובנות הנשענות על הלמידה וההתנסות שלי. חשוב לזכור שההסבר המוצע אינו מבקש או מתיימר להוות הוכחה מדעית לחיבור עם הבריאה – את החיבור עם הבריאה ניתן לחוות ולהכיר רק בהתנסות אישית ישירה ובלתי-אמצעית, ושום הסבר מדעי, מושכל ככל שיהיה, אינו יכול להוות תחליף לחוויה אישית בלתי-אמצעית.
רוחניות היא השאיפה של האדם להיות בקשר עם הבריאה, ולהביא לידי ביטוי בחיינו תכנים קוסמיים – איכויות ומהויות.
איכויות, מהויות (יונג קרא להן 'ארכיטיפים'. באנגלית גם essences) הן התכנים האנרגטיים של הבריאה: חיים, אהבה, חמלה, אומץ, נחישות, כבוד, הוקרה, הערכה, הכרת תודה, תשומת לב, מסירות, נדיבות, יושרה, ענווה, שמחה, …; גם הספירות בקבלה – כתר, חכמה, בינה, דעת, חסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד, יסוד, מלכות – הן איכויות-מהויות.
ככל שנבין טוב יותר איך מתקיים הקשר עם הבריאה כך יהיו חיינו הרוחניים עשירים יותר.
כפי שראינו, כעקרון אוניברסלי אומר עקרון התהודה – ההדהוד – שדברים יודעים, מכירים, מזהים ומתחברים עם הדומה להם.
כך הדבר גם עם התכנים הקוסמיים. עלינו ללמוד למה אנו מבקשים להתחבר, ואיך לכוון את עצמנו להתחבר אליהם.
אנאלוגיה מסייעת היא ראיית הבריאה כמעין 'ענן אינטרנטי' – מאגר של תכנים, כך שאנו, בני-האדם, המשתמשים, יכולים להתקשר למאגרי התוכן, לשאוב מהם ולהוסיף להם. "ענן" הבריאה, וליתר דיוק תכניו (כלומר האיכויות), זמין בעקרון לכולם, וההתקשרות מביאה את התוכן אל העולם הפנימי, היחידני, של המשתמש. מצד שני, עצם השימוש שלנו בתוכן מסוים – איכות, מהות כלשהי – גם מעשיר את ה'מאגר' הקוסמי של איכות זו.
איך אנחנו מתחברים לאנרגיות רוחניות?
בכל אחד מאיתנו, בני-האדם, יש מעין 'שלוחה', או 'סניף', של מהות הבריאה. זהו 'צלם אלוהים', המהות הרוחנית, האלוהית בנו, מעין המרכז או המוקד הרוחני בנו, העולם הרוחני הפנימי שלנו, שידוע באופן כללי כ'נשמה'. "צלם אלוהים" איננו דמות גופנית, חומרית, אלא 'משהו' המאפשר לאדם להדהד עם הבריאה. באמצעות היסוד האלוהי, הניצוץ האלוהי הזה שבנו אנו יכולים להתחבר עם הבריאה.
זהו פתח להבנת המשמעות של הביטוי ש'האדם נברא בצלם אלוהים', ואיך הוא בא לידי ביטוי בחיינו.
כמו שמקלט רדיו או טלויזיה צריכים להדהד עם תחנת השידור, ז.א. להיות יחד בתדר המתאים, כדי שתהיה התקשרות, כך האדם צריך להיות בתהודה עם הבריאה כדי להתחבר לאיכויות, מהויות. כמו שצריך להפעיל את מקלט הרדיו ולכוון אותו לתדר המתאים – מכשיר הרדיו אינו יכול לעשות זאת לבד – כך האדם צריך, מתוך בחירה חופשית והחלטה מודעת, לכוון את עצמו בתדר המתאים אל הבריאה כדי להתחבר לאיכויות ולמהויות.
למשל, כאשר יושבים מסביב לשולחן האוכל ומודים על כל אשר נהנים ממנו – זו הזמנה של הכרת תודה. או, כאשר אדם צריך לעשות מעשה חריג, נועז אך הכרחי, הוא מזמן לעצמו אומץ. כך אנשים מזמנים לעצמם חמלה, ענווה, שמחה, אהבה, ואינספור דוגמאות אחרות.
אדם המזמין לעצמו הכרת תודה ומביא אותה לידי ביטוי – הוא מחזק בכך את הענן של הכרת תודה. האיכות מתעצמת והבריאה נהית עשירה יותר.
תפילה היא דרך ידועה ומוכרת להזמנת איכויות. גם מדיטציות.
למידה מאפשרת להעמיק אל תוך הבריאה בהזמנת איכויות.
הרבה מדברים על החשיבות של חשיבה חיובית. דפוסי חשיבה חיוביים הם שערי הגישה אל המנגנונים המזמינים איכויות מהבריאה. הפוטנציאל לכך קיים באדם מעצם בריאתנו – זו חלק מהמשמעות של להיברא בצלם אלוהים. אך עלינו לעורר את דפוסי החשיבה החיוביים – תנאי החיים ממסכים אותם, במידה רבה, מאיתנו. לכן נדרשים בניה ומיסוד של דפוסי חשיבה חיוביים. הם אינם במערכת האוטומטית שלנו, לפחות לא רובם; ונדרשים לכך הרבה כוונה, הרבה תירגול והרבה סבלנות, כמובן מתוך מודעות מלאה. זה חלק מהאחריות שיש לכל אדם לחייו.
כפי שכבר אפלטון בזמנו הבין, עולם המהויות ("אידיאות" בלשונו) קיים בפני עצמו. הוא אינו חלק מתודעתנו הפנימית בדיוק כמו שתחנות הרדיו אינן חלק מתודעתנו החיצונית. אך כמו שמכשיר הרדיו מאפשר לתודעתנו החיצונית לפגוש, לבוא במגע, להכיל, משהו מהשידור של תחנה זו או אחרת, וכך שידור זה הופך להיות חלק מתודעתנו החיצונית, כך יש מנגנון מתאים בתוכנו המאפשר לתודעתנו הפנימית לפגוש, לחוות, לבוא במגע, להכיל, מהות מסוימת, ובאופן כזה להתחבר אליה, ולאפשר לה להיות חלק מתודעתנו הפנימית. בדומה לתשדורת הרדיו, גם לכל מהות יש מעין "תדר אופיני" – תבנית אנרגטית, ואם נדע לכוון את בורר התדרים הפנימי שלנו לתדר המתאים נוכל להתחבר לאידיאה, למהות זו.
המשמעות של הנאמר לעיל היא שזיהוי ה"תדרים" של המהויות השונות הינו חלק ממכלול היכולות האנושיות, כך שכל אדם נולד עם היכולת (הפוטנציאלית, לפחות) הזאת, עם מעין "בורר תדרים" פנימי שהינו חלק מהמבנה האנושי. ההפעלה של "מכשיר הרדיו" הפנימי והשימוש ב"בורר התדרים" הפנימי שלנו הם מורכבים, ודורשים למידה ונסיון, כמובן תוך מודעות והתכווננות לכך, אך כאמור, השימוש בהם הינו בהחלט חלק מהפוטנציאל האנושי.
אחת ממטרות המחקר ההוליסטי צריכה להיות בכיוון של זיהוי הכלים, המנגנונים, המצויים במרחב התודעה האנושי ואשר משמשים כ"בוררי תדרים" לתשדורות המגיעות לתודעתנו.
(פורסם 30.9.2023)
[1] סעיף זה מיועד בעיקר לקוראים חסרי רקע פיסיקלי או הנדסי. לקוראים בעלי רקע כזה הסעיף ודאי לא יחדש דבר, אולם הוא משמש בסיס להמשך הרשימה.
[2] מטוטלות מצומדות: למשל https://www.youtube.com/watch?v=RoSYKPTdlxs. ניתן למצוא הדגמות נוספות בחיפוש coupled pendulums.
[3] https://en.wikipedia.org/wiki/Ganying נצפה 19/9/2023.
[4] פרגוסון, גיל, החוש השישי: כיצד לפתח הכושר האינטואיטיבי ולהפעיל אותו (הוצ' מטר 2000).