כל דבר חדש נוצר ממפגש של שתי ישויות שונות, כאשר יש השלמה ושילוב בין ניגודים. ישויות אלה לא יכולות להיות זהות, כי אז לא ניתן ליצור חדש. בהיותן שונות, הן נבדלות בניגודיות (contrast) שביניהן. הניגודיות גורמת להן להיראות כמקוטבות, כניגודים או הפכים. כבר לפני אלפי שנים אנשים התחילו למנות דוגמאות של קוטביות – זכר ונקבה, שחור ולבן, אור וחושך, יום ולילה, חיים ומוות, ארץ ושמים, טוב ורע וכו'. זהו עקרון השניים. במקרים רבים ראו את ההפכים כסתירות – אור כנגד חושך, טוב כנגד רע, חיים כנגד מוות, וכיו"ב. אבל הפכים אינם סתירות. זו הבחירה האנושית שלנו לראות את שני הקטבים כסותרים – כמצויים בתחרות ומלחמה אינסופיים, או לחילופין, כניגודים המצויים בתהליך של השלמה הדדית. כהפכים הם עומדים זה מול זה, הם נעים זה לקראת זה, והם משלימים זה את זה. סתירות היא מציאות מקוטבת שבה שני קטבים הפועלים אחד נגד השני, מצב של 'או-או', 'מנצח-מפסיד' ('win-lose'), כפי שאנו רואים כל כך הרבה בחברה. סתירות אינן יכולות להשלים זו את זו. אולם השלמה היא מצב של 'גם וגם', 'ביחד', 'מנצח-מנצח' ('win-win').