מדע, רוחניות והביקוש אחר משמעות

מדע, רוחניות והביקוש אחר משמעות

תובנות משל איינשטיין, זקס, פראנקל וקופרניקוס, משמשות יחד כבסיס לדיון על היחסים בין מדע ורוחניות והסינרגיה שלהם כחלק מהביקוש האנושי אחר משמעות.
כבני-אדם יש בנו רצון, בקשה, לגלות משמעויות במציאות שבה אנחנו חיים:
מהות המדע היא חקירה ולמידה להשגת המשמעויות של התופעות שאנו פוגשים בעולם, והרצון להבין את העולם ולגלות בו משמעות כללית, אוניברסלית, שיש לה תוקף לכלל בני האדם, הוא הכוח המניע של המדע.
רוחניות מופיעה ברצון למצוא משמעות עמוקה לחיים שלנו כיחידים וליישם בחיים שלנו את המשמעויות האלה שאנחנו מגלים, ובכך להשתתף ולהיות חלק בפעולה לשיפור העולם, לעולם טוב יותר ותקין יותר.
הן המדע והן הרוחניות נשענים על האמונה וההכרה שיש תבונה וסדר ביקום. הרוחניות היא בקשתו של האדם להשתתף ולהיות חלק בסדר היקומי, המדע מבקש לפענח את הסדר הזה.
יחד, המדע והרוחניות הם שני היבטים משלימים של הקיום האנושי, ואת השילוב שלהם, הסינרגיה ביניהם, אנו מגלים מתוך הביקוש אחרי משמעות.

הֲיֵלְכוּ שְׁנַיִם יַחְדָּו בִּלְתִּי אִם-נוֹעָדוּ (עמוס ג)

המדע פועל באופן שכלי-רציונלי. הוא מבקש לתאר, להסביר, להבין, את העולם שאנו מכירים, לפענח את הסודות העלומים הגלומים בו, וליישם את התובנות שהוא משיג. גם כשהמדע פונה אל הבלתי-ידוע בכוונה להבין ולפענח אותו, הוא יוצא מתוך הידוע, ומבקש לצרף את הבלתי-ידוע אל הידוע, ובכך להרחיב את הידוע.
המדע מפרק את המציאות הגלויה לנו לפרטים, מבדיל אותם זה מזה, ואח"כ מבקש להכליל אותם לידי מערכות רציונליות-מושכלות באמצעות דפוסים, תבניות, שיום, הגדרות .. אבל אין ביכולתו להכיל מה שאינו לוגי, רציונלי.
רוחניות היא ברצון, בשאיפה, לגעת במה שמעבר, במשהו הנמצא מעבר לאופק של מה שאנו יכולים לתפוש באופן שכלי-רציונלי; משהו עלום, שלא ממש ניתן להגדירו, לא ניתן להכלה באופן רציונלי, ועם זאת, אנו מבקשים אותו כי אנו חשים, אי-שם במעמקי ליבנו ורגשותינו, שהוא מזין אותנו במשהו טוב, משהו שמיטיב לנפשנו ונשמתנו.
למרות השוני המובהק ביניהם, מדע ורוחניות אינם סותרים, אנטגוניסטים, אלא להיפך – הם משלימים יחד בתוך ההוויה והקיום האנושי. על כך ברשימה שלהלן.

בקשת המשמעות במדע ורוחניות

משחר ילדותנו חיינו מלאים בהתנסויות חוויות וגילויים, וחלק מההוויה האנושית הוא הרצון, הבקשה, לגלות ולמצוא משמעות במציאות שאנו חווים, המציאות בה אנו מוצאים את עצמנו.
אנחנו קולטים את העולם וחווים אותו באמצעות חושינו השונים. אנו מביטים סביב ופוגשים מגוון אדיר של תופעות. אנו צופים בתופעות ומזהים שיש בעולם סדר – סדירויות, ואנו מבקשים לתפוש ולהבין, מתוך הסדירויות והעקביות, את המשמעויות של מגוון התופעות, וגם מבקשים להבין איך עלינו להתנהל כדי שחיינו יהיו במיטבם.
כל אדם, מלידתו, מבקש משמעות, כבר כפעוטות ששואלים "מה זה? למה זה? מה את/ה עושה? למה את/ה עושה?" והביקוש אחר משמעות נמשך, כלמידה מתמשכת, כל אחד ואחת במידה המתאימה להם, במהלך כל החיים. מתוך ההתנסויות שלנו אנו אוספים מידע, מעבדים אותו, מפרשים אותו, וכך מוצאים ומגלים לו משמעות.
מתוך החקירה והדרישה המשותפת לכולם, כחלק מההוויה האנושית, נוצר והתגבש המדע: כיצירה אנושית, הביטוי ופועל יוצא של השאיפה (האנושית) שלנו לתאר, להסביר, להבין את העולם ואת דרך פעולתו, למצוא משמעות בהתנסויות שלנו בעולם, לפענח את הסדר המתגלה בהם, למצות מהם ולנסח עקרונות וכללים שיסכמו את התובנות שלנו, ולקבל תמונת עולם שלמה, מלאה, מקיפה ככל האפשר. זהו ביקוש אחר משמעות על-אישית, אוניברסלית, אשר תוקפה אינו רק בעולם הפרטי האישי אלא ברת תוקף כללי, לכלל בני-האדם. הרצון למצוא את המשמעות הכללית, האוניברסלית, הוא הכוח המניע של המדע.
פן אחר של ההתבוננות ביקום הוא בהכרה שאנו, בני-האדם, הננו חלק מהבריאה, שהיא היקום על כל אשר בו, תופעות ותהליכים; איננו נפרדים מהבריאה. לכן חלק ממהותנו האנושית הוא הרצון, הבקשה, לגלות ולמצוא משמעויות במציאות שאנו חווים: אנו מבקשים קודם כל משמעות בסביבה שבה אנו חיים, למה שאנו פוגשים בעולם, ובסופו של דבר בהמשך, כשהכרת העולם והתודעה מבשילות, אנו מבקשים משמעות גם לחיינו שלנו.
התפישה שיש תבונה וסדר ביקום היא הבסיס לא רק למדע אלא גם לרוחניות, לרגש הדתי: בבקשה למצוא משמעות לחיינו כיחידים, הרוחניות היא בקשתו של האדם להשתתף ולהיות חלק בסדר היקומי, הרצון ליישם בחיים שלנו את המשמעויות שאנחנו מגלים בו, השאיפה האנושית להיות בשותפות פעילה בהתפתחות, בבריאה ויצירה; יישום בחיי האדם של המשמעויות המתגלות לנו בעולם, מתוך רצון להיות שותפים פעילים במעשה הבריאה. אני מעדיף להתייחס כאן לרוחניות ולרגש הדתי, כי אני מבקש לראות את ההיבט הכלל אנושי, לא משהו ששייך לדת כזאת או דת אחרת.
הביקוש אחר משמעות בחיי האדם הוא הציר המרכזי במשנתו של ויקטור פראנקל, אשר היה כנראה האיש שהדגיש והשפיע, יותר מכולם, על הבנת הביקוש אחר משמעות כנושא מרכזי בחיי האדם, בספרו הידוע "החיפוש אחר משמעות", בשיטת הלוגותרפיה שפיתח, ובספרים נוספים שכתב [1]. התובנה ש"האדם מחפש משמעות" מצביעה על הביקוש של משהו בחיים שהוא מעבר לקיום העכשווי, דברים שנותנים לאנשים משמעות לחײַהם – חזון שכדאי לו לאדם לחיות עבורו, במבט לעתיד. פראנקל דיבר על כך שהשאלה שאנחנו צריכים לשאול את עצמנו היא "מה החיים מבקשים מאיתנו?" שאפשר לנסח גם כ"מה הבריאה מבקשת מאיתנו?", "מה אלוהים מבקש מאיתנו?". שאלות אלה מצביעות על הצד הרוחני של הביקוש אחר משמעות: הבקשה למצוא ולגלות את המשמעויות הייחודיות לנו, לחיינו שלנו, מה זה אומר לגבי החיים שלנו, באופן אישי, במבט לעתיד.
מדע ורוחניות נפגשים בביקוש אחר משמעות: המדע במשמעות של למידה – למידת העולם, היקום, הבריאה ודרכי פעולתם. ככל שנכיר אותם, נדע אותם, נוכל להיות מסוגלים לקחת חלק פעיל יותר, להיות שותפים פעילים יותר, בבריאה.
הרוחניות והמדע מתגלים כשני היבטים משלימים של הקיום האנושי – מצד אחד מציאת משמעות לחיינו כיחידים, ומצד שני מציאת משמעויות על-אישיות, אוניברסליות, אשר מעצם הוויתן יש להן תוקף לכלל בני-האדם. את השילוב שלהם, הסינרגיה ביניהם, אנו מגלים מתוך הביקוש אחרי משמעות.
יונתן זקס ו"השותפות הגדולה"
כפתיח לפרישת היריעה על הסינרגיה בין מדע ורוחניות, נוכל להשתמש במובאות מספרו של יונתן זקס (שכיהן כרב הראשי של יהודי בריטניה וחבר העמים, ד"ר ומרצה לפילוסופיה) "השותפות הגדולה" [2], על הקשר בין מדע ורוחניות. בספר מתייחס זקס לקשר בין המדע לבין ההיבט הרוחני-אוניברסלי של היהדות, היבט היכול להתייחס לא רק לאלה השייכים בגופם לדת היהודית אלא לכלל האנושות. לכן בצטטי ממנו אתייחס לרוחניות, לא לדת.
את ההבחנה שעושה זקס בין מדע ורוחניות, יחד עם הדגשת הזיקה ביניהם, ניתן לסכם במשפט
"המדע מספר לנו מה יש. הרוחניות – מה ראוי שיהיה."
המדע עוסק בעולם הנראה, המוחשי, הנחווה – במה שיש, ומבקש לתאר, להבין, להסביר, את מה שאנחנו כבר מכירים. גם כאשר הוא שואף לפענח את הבלתי ידוע, עדיין צריך המדע קודם כל להכיר אותו ולעשותו ידוע במובנים מסוימים. הוא עוסק לכן בעבר. רוחניות, לעומת זאת, מכוונת אל העתיד, אל מה ראוי שיהיה.
הרוחניות יכולה אז להצביע על איך ראוי המדע להיות, בעוד שהמדע יכול לתת לנו כלים איך לממש את הרוחניות, לעזור, לאפשר, לרוחניות להיראות.
כותרת המשנה של הספר בעברית היא "הדת, המדע והחיפוש אחר משמעות" (באנגלית God, Science and the Search for Meaning). זקס מציג זיקה בין הקשר בין מדע לרוחניות לבין הביקוש אחר משמעות אשר ויקטור פראנקל הציג כמניע מרכזי בחיי אדם. הביקוש אחר משמעות הוא המשותף הקושר מדע ורוחניות.
בהשוואות נוספות שזקס עושה בין מדע לרוחניות, הוא כותב ש..
* המדע עניינו הסבר – מטרת המדע להסביר את התופעות בטבע. רוחניות ענינה משמעות – מטרת הרוחניות לתת משמעות לחיים האנושיים.
* המדע מנתח. רוחניות מחברת.
* המדע מפרק דברים לרכיביהם היסודיים. רוחניות קושרת אנשים יחדיו ביחסי אמון.
* המדע מתאר. רוחניות קוראת, מזמינה, מזמנת.
* המדע רואה אובייקטים. רוחניות מדברת אלינו כסובייקטים.
* המדע מבצע ניתוק. רוחניות היא אמנות החיבור, תודעה אל תודעה, נפש אל נפש.
* המדע רואה את הסדר המכונן את עולם החומר. הרוחניות שומעת את המוסיקה שמתחת לשכבות הרעש.
* המדע הוא ביעור הבערות. הרוחניות היא הגאולה מן הבדידות.
* אנו צריכים הסברים מדעיים כדי להבין את הטבע. אנו צריכים משמעות כדי להבין בני-אדם.
* המדע משתמש בלוגיקה. הרוחניות מספרת סיפורים.
להדגשת השוני, מצד אחד, וההשלמה מצד שני, של מדע ורוחניות, מסכם זקס ש..
* המדע מפרק דברים כדי להבין איך הם פועלים. רוחניות מצרפת דברים כדי להבין את משמעותם.
מבחינה ביולוגית, כותב זקס, המדע הוא פעילות של מוח שמאל, בעוד רוחניות היא פעילות של מוח ימין. בהתאם, ניתן לומר שהמדע הוא פעילות בעלת אופי שהוא יותר שכלי, רציונלי, ורוחניות היא פעילות יותר אינטואיטיבית.
מדע ורוחניות – אינדיבידואליות ואוניברסליות
יש דעה האומרת שהמדע הוא אוניברסלי, אך רוחניות היא ענין אינדיבידואלי. בפועל, הן למדע והן לרוחניות יש צדדים אוניברסלים מצד אחד ואינדיבידואלים מצד שני.
הן המדע והן הרוחניות מקורם בביקוש האנושי אחר משמעות – משמעות לחוויות אותן האדם חווה במהלך חייו:
♦ כשאנו מבקשים לגלות, להכיר, למצוא, להבין, להביא לידי ביטוי, משמעות לחיינו כיחידים, משמעות אישית – זו רוחניות.
♦ כשאנו מבקשים לגלות, להכיר, למצוא, להבין, להביא לידי ביטוי, משמעות למה שאנו פוגשים, רואים בעולם, משמעות לחוויות שאנו חווים בעולם בהקשר אוניברסלי-כללי; מבקשים להכיר ולהבין את העקרונות על-פיהם העולם, היקום, מתנהל – זה מדע.
אז נראה מכאן שרוחניות היא יחידנית, אינדיבידואלית, בעוד שהמדע הוא אוניברסלי. אולם:
♦ המדע מתבסס ונשען על נתונים נסיוניים. גם כאשר נתונים אלה מקובלים ומוסכמים על כולם, הפרשנות להם היא יחידנית, אינדיבידואלית, ופרשנויות שונות עשויות להיות אפילו סותרות. דוגמאות בולטות לכך הן הפרשנויות השונות לפיסיקה הקוונטית, או להתחממות הגלובלית, או להיבטים שונים ברפואה.
המדע הוא פרי עבודתם של יחידים המונעים ע"י הרצון ללמוד ולהכיר את הטבע, את העולם בו אנו חיים, להבין את דרכי פעולתה של הבריאה, ולמצוא משמעות על-אישית – אוניברסלית, ברת תוקף כללי.
המדע הוא זמני ובר-שינוי. מה שנראה היום כנכון עשוי להתגלות מחר כלא-נכון, או לפחות בעל תקפות יותר מצומצמת ממה שנחשב היום. מצד שני, מה שנחשב היום כלא-נכון או לא קיים עשוי להתגלות בעתיד כנכון או קיים.
♦ אין שני בני-אדם זהים – כל שני בני-אדם שונים זה מזה במובן כלשהו. עם זאת, כולנו בנויים, בעקרון, באותה הצורה – זה עקרון בסיסי ברפואה, בטכנולוגיה, בכלכלה. כך גם בהיבט הרוחני – אמנם הביטוי של הרוחניות הוא אינדיבידואלי, שונה מאדם לאדם, ואין שני בני-אדם שיש להם אותו ביטוי רוחני, ועדיין, המבנה הרוחני של כולנו הוא, בעקרון, זהה.
הביטוי של הרוחניות הוא אמנם אישי ואינדיבידואלי, אבל הבריאה איתה אנו מבקשים להיות שותפים היא אותה הבריאה לכולם. המשמעות אשר אדם מבקש מצויה בחוויה האישית, הפנימית, אך השפה בה מתוארת ומובנת המשמעות היא משותפת לכלל.
כך שהמדע הוא אינדיבידואלי כמו שהוא גם אוניברסלי, ובאותה המידה רוחניות היא אוניברסלית כמו שהיא גם אינדיבידואלית. המדע יכול ללמד אותנו על משמעויות אוניברסליות-כלליות של הרוחניות; רוחניות יכולה ללמד אותנו על המשמעויות האישיות-אינדיבידואליות של המדע.
שילוב רוחניות ומדע
העיסוק במדע הוא ייחודי לאדם. בעלי-חיים רבים לומדים את הטריטוריה שלהם ורוכשים מיומנויות הדרושות לצרכי ההישרדות שלהם. אך רק לאדם יש ענין להכיר ולהבין את העולם שבו הוא נמצא בהיבט שהוא במובהק יותר רחב – עד כדי הכלת היקום כולו.
כמו שויקטור פראנקל ויונתן זקס תיארו זאת, רוחניות היא ביקוש משמעות לחיי האדם. הגדרה עממית אומרת בפשטות שרוחניות היא 'השאיפה להיות אדם טוב יותר'. ניתן לסכם ולומר שרוחניות הינה בבקשה להיטיב בעולם, להביא טוב לעולם. מדע ורוחניות קשורים יחדיו כאשר האדם מבקש להכיר ולהבין את העולם כחלק מביקוש המשמעות לחייו. קשר כזה בא לידי ביטוי בחייהם ופועלם של מדענים דגולים, כקופרניקוס, ניוטון, איינשטיין ורבים אחרים.
למשל, משפט המיוחס לקופרניקוס [3]
"מטרת המדע היא גילוי העולם כפי שאלוהים רואה אותו, לא כפי שהוא בעינינו"
זוהי התיחסות במישור הערכי – "העולם כפי שאלוהים רואה אותו" זו ראייה מערכתית, כוללנית, הרואה בעת ובעונה אחת הן את המכלול והן את הפרטים המרכיבים אותו, הן את השלם והן את חלקיו, הן את הגלוי והן את הנסתר, ואת האופנים בהם הכול משתלבים יחד, כמו בסמל ה-יין וה-יאנג. זו ראייה המשלבת את ראיית היקום כמכיל הן מימדים גשמיים והן מימדים רוחניים.
כשאלברט איינשטיין נשאל פעם על הקשר בין מדע ודת, הוא ענה באמירה מפורסמת [4] ש..
Science without religion is lame, religion without science is blind
מהכרתי את תפיסתו הדתית של איינשטיין, אני מאמין שהוא התכוון להיבט הרוחני שבדת, לא לפולחן, מסורת ומנהגים שבה. לפיכך, התרגום הנאות לאמירה זו הוא, לראות עיני,
"מדע ללא רוחניות הוא נכה, רוחניות ללא מדע היא עיוורת"
זה משפט מאוד חזק על הקשר, על הסינרגיה, יחסי הגומלין, בין מדע לבין רוחניות. הוא אומר שבעצם אי אפשר מדע בלי רוחניות, ואי אפשר רוחניות בלי מדע. הם מאוד קשורים זה בזה. הם שניהם משולבים יחד בהוויה האנושית, ומשתלבים ביחד בקיום שלנו.
אמירתו זו של איינשטיין מציגה בפנינו שאלות:
מדוע מדע ללא רוחניות הוא נכה? מה חסר לו?
כנאמר לעיל, הרוחניות יכולה להצביע על איך ראוי המדע להיות. העולם הרוחני אמור להשרות על המדע את הדרך הנכונה, הערכית, להתיחס אל העולם. בהיעדר הקשר בין מדע ורוחניות, אנו רואים כיום עיסוק מדעי נרחב ביותר המנותק מהמשמעות הרוחנית לחיינו. זה העושה את המדע לנכה, משום שמדע ללא רוחניות הוא חסר-ערכים, אדיש למשמעות של יישומיו ולתוצאותיהם, עם פוטנציאל אדיר להרס.
קיימת גם תשובה נוספת, במישור מאוד מעשי: כל הסבר שהמדע יכול לתת הוא מעין מסע לוגי-רציונלי, בסגנון "בהינתן 'א' אז נובע או מתקבל 'ב'". כלומר, אם 'א' ידוע אז המדע יסביר את 'ב'. אולם, מאין נדע את 'א'? בכל הסבר מדעי שייחקר לעומק נגלה שהוא נשען על איזה 'א' שאינו מתקבל בצורה לוגית אלא באופן אינטואיטיבי. איינשטיין הבהיר נקודה זו בצורה מאוד מפורשת, בהתיחסו לאקסיומות והעקרונות הראשוניים של תיאוריות מדעיות:
[מטרת המדע היא גילוי] .. חוקים בסיסיים כלליים ביותר שדרכם אפשר להגיע, בהסקה טהורה, אל תמונת העולם. שום דרך לוגית אינה מובילה אל חוקים בסיסיים אלה, אלא רק האינטואיציה הנשענת על תחושה ועל הבנה של הניסיון. [5]
מושגי היסוד וחוקי היסוד, שאינם ניתנים לפירוק נוסף מהבחינה הלוגית, הם לב לבה של התאוריה ואי-אפשר לתפוס אותם מהבחינה הרציונלית. .. כל ניסיון להסקה לוגית של מושגי היסוד ושל חוקי היסוד .. מתוך הניסיון הבסיסי נדון לכישלון. [6]
במילים אחרות, לכל הסבר לוגי-רציונלי, גם בהתייחס לעולם הטבע הגשמי, יש שורשים שהתקבלו באופן אינטואיטיבי, כלומר במימדים הלא-גשמיים במרחב התודעה. התעלמות מההיבטים הלא-גשמיים בעצם שומטת את הקרקע מתחת לתקפות של ההסבר המדעי.
לפיכך, משמעויות של שילוב רוחניות במדע:
♦ הרחבת תחום המחקר המדעי. המדע מבקש לחקור את היקום כולו, על כל היבטיו. אנו, בני-האדם, הננו חלק מהיקום, לכן גם העולם הרוחני הוא חלק מהיקום. תחומי המחקר צריכים לכן לכלול הן טבע גשמי והן טבע רוחני, ובכך גם להיות קבילים כחלק ממושא המחקר המדעי.
ניסיונות להבין את התודעה האנושית באמצעות תהליכים פיסיקליים ופיזיולוגים הם ניצנים של המגמה הזו.
♦ הרחבת התפישה (פרדיגמה) המדעית מהגישה החומרנית-פיזיקליסטית, המתיחסת רק לרשמים הנקלטים ע"י החושים הגופניים, לגישה המכילה, לפחות באותה המידה, את המימדים הלא-גשמיים של המציאות.
♦ הרחבת ארגז הכלים המדעי ע"י הוספת כלים תודעתיים כאינטואיציה, 'חוש שישי', וכד', ופיתוח דרכים לעבודה עם כלים כאלה בצורה מודעת ומכוונת.
♦ גילוי העקרונות הקוסמיים, האוניברסליים, העקרונות היסודיים של הבריאה, שתקפים הן במימדים הלא-גשמיים והן במימדים הגשמיים של היקום.
תרומת המדע לרוחניות
אז בהתייחס לאמירתו לעיל של איינשטיין ..
מה תורם המדע לרוחניות, שבלעדיו היא עיוורת?
ביקוש אחר משמעות, גם אם הוא במסגרת החיים האישיים והמעגלים הקרובים לאדם, מחייב הכרה והבנה מסוימת של איך העולם עובד, משום שהבנה כזו חיונית לאדם כדי להיות באמת שותף פעיל בבריאה. ללא הבנה כזו הפעילות הרוחנית היא כפעולה בחלל ריק.
למידה אמיתית היא יותר מאשר רק צבירת ידע – זו התנסות, שיש בה גם הפנמה וקבלה של המשמעות של ההתנסות, ומדע משמעו למידה על כל היבטיו של היקום, הן עולם הטבע הגשמי וגם על העולם הרוחני, והשגת הבנה איך העולם עובד. זה לא חייב להיות המדע הממוסד, אלא ברמה האישית כ"א בדרגת ההעמקה שהם צריכים.
לדוגמא, רצון להביא טוב לעולם הוא ללא ספק ביטוי של רוחניות. הבאת טוב לעולם היא מעשה של בריאה ויצירה, הבא מתוך תחושה של אחריות ומתוך בחירה חופשית. ואמנם, תחומים רבים במדע מונעים ע"י הרצון להיטיב ולשפר את הקיום על-פני כדה"א.
אבל רוחניות צריכה ללמוד לשמור על עצמה – לא מספיק להיות מלאה בטוֹב, צריכה גם לדעת להביא את הטוּב בצורה נכונה. למידה והבנת הסביבה היא הגנה עצמית, שמירה עצמית לרוחניות.
להביא את הטוב אל תוך סביבה בלי להבין את הסביבה זה עוורון. הבנת הסביבה זה לזכור שבנתינה אנחנו בוקטור הפעיל, הוקטור החיובי, ולשאול ולבדוק האם הסביבה מוכנה, מסוגלת, לקבל את מה שאנו מבקשים לתת? האם הנתינה שלנו מתאימה לסביבה? משום שאם הנתינה שלנו אינה מתאימה לקהל היעד, לסביבה אליה היא מיועדת, אז היא עשויה להפוך לניסיון לכפייה על הצד השני, לניסיון לשלוט באחר, גם אם מלכתחילה לא היתה כל כוונה כזו; ואז התוצאה היא תסכול של שני הצדדים – הן הנותן, שמרגיש שנתינתו נדחית ואינה מתקבלת, והן המקבלים, שהכוונה הטובה אינה מגיעה אליהם.
משפט עממי אומר "הדרך לגיהנום רצופה כוונות טובות.." לא מספיק שיש כוונות טובות, צריך לדעת להביא אותן לכתובת הנכונה, לבטא אותן בצורה מתאימה. כאן נכנסת הלמידה.
רוחניות ללא מדע, שאין בה הבנה איך העולם עובד, היא פנטזיה, אשליה, משום שללא הבנה כזו האדם אינו יכול באמת להיות שותף פעיל בבריאה.
מדע ורוחניות כהיבטים משלימים במיכלול אנושי שלם
רשימה זו מציגה את הביקוש אחר משמעות כמיכלול שלם, כחלק מהמהות של הקיום האנושי; ומדע ורוחניות כהיבטים משלימים בביקוש האנושי אחר משמעות.
איינשטיין וזקס ראו את המדע והרוחניות לא כזרים ומנוגדים זה לזו (בניגוד למה שהרבה מאוד אנשים חושבים כיום) אלא דווקא כשני היבטים משלימים של התודעה האנושית, היבטים שנועדו לפעול יחד בהוויה האנושית.
הן המדע והן הרוחניות נשענים על האמונה, מעין ידיעה פנימית, שיש תבונה וסדר ביקום. המדע מבקש לפענח את משמעותו של הסדר הזה ולהסביר בעזרתו את התופעות בטבע; רוחניות היא בקשתו של האדם למצוא משמעות עמוקה בחייו ובכך להשתתף ולהיות חלק בסדר היקומי.
היבטים משלימים – כמו ה-יין וה-יאנג בסמל הדאו, או שני המשולשים המשלימים בסמל המגן-דוד:
כשאנו מביטים בסמל הדאו, אנו יכולים לראות שני מרכיבים צבעוניים נפרדים (כהתייחסות למדע), או את הסמל כולו כמיכלול (התייחסות לרוחניות), או – שני היבטים אלה גם יחד, בו-זמנית משלימים זה את זה.
באופן דומה, כשאנו מביטים בסמל המגן-דוד, אנו יכולים לראות שני משולשים נפרדים (כהתייחסות למדע), או את הסמל כולו כמיכלול (התייחסות לרוחניות), או – שני היבטים אלה גם יחד, בו-זמנית משלימים זה את זה.
לפיכך – גם וגם במספר משמעויות:
  1. ראייה יחד, בו-זמנית, את שני המרכיבים (שני צבעים, שני משולשים, כמו גם מדע ורוחניות);
  2. ראייה יחד, בו זמנית, הן את ההפרדה והן את המורכבות (כשהסמל השלם מייצג את הביקוש האנושי אחר המשמעות כמיכלול).
כדוגמה להמחשה, גל אלקטרומגנטי בנוי משדה חשמלי ושדה מגנטי בעוצמות שוות, הבונים זה את זה – שינוי זמני של השדה החשמלי קשור בשינוי המרחבי של השדה המגנטי, ולהיפך. בנייה הדדית זו מאפשרת לגל לעבור מרחקים ללא הגבלה בכל רחבי היקום. כך גם אמור להיות השילוב של רוחניות ומדע.
את השילוב של מדע ורוחניות, כהיבטים משלימים במהות הקיום האנושי, אפשר למצוא כבר בתובנה עתיקה – כנאמר בנאום הפרידה של משה מבני-ישראל
רְאֵה נָתַתִּי לְפָנֶיךָ הַיּוֹם אֶת-הַחַיִּים וְאֶת-הַטּוֹב, וְאֶת-הַמָּוֶת וְאֶת-הָרָע .. אֶת-הַשָּׁמַיִם וְאֶת-הָאָרֶץ, הַחַיִּים וְהַמָּוֶת נָתַתִּי לְפָנֶיךָ, הַבְּרָכָה וְהַקְּלָלָה; וּבָחַרְתָּ בַּחַיִּים (דברים ל)
החיים והמוות, הטוב והרע, השמים והארץ – זה המדע, כי המדע מתאר את המציאות, הגשמית והבלתי-גשמית, בה אנו חיים.
ובחרת בחיים – זו הרוחניות, שבאה לידי ביטוי בבחירות שהאדם עושה.
המדע אינו יכול לומר לנו אילו בחירות עלינו לעשות, אך הוא יכול לספר לנו אילו בחירות עומדות לרשותנו, ומה המשמעויות שלהן. באמצעות הבחירות שלנו אנו נותנים, מביאים, משמעויות לחיינו.
כדוגמא להמחשה, גל אלקטרומגנטי בנוי משדה חשמלי ושדה מגנטי בעוצמות שוות, הבונים זה את זה – שינוי בזמן של השדה החשמלי קשור בשינוי המרחבי של השדה המגנטי, ולהיפך. בניה הדדית זו מאפשרת לגל לעבור מרחקים ללא הגבלה בכל רחבי היקום. כך גם אמור להיות השילוב של רוחניות ומדע.
כדוגמא נוספת, עיקרון בסיסי של תורת היחסות, עקרון היחסיות, הוא שתמונת העולם של צופה תלויה במערכת הייחוס שהוא קשור אליה, וכל מערכות הייחוס האלה שקולות זו לזו – אין מערכת ייחוס שהיא עדיפה על אחרות. הרחבת עקרון זה והבנתו בהקשר האנושי מכוונת לענווה. זאת משום שכל אחד מאתנו רואה את הדברים מזווית הראייה שלו, אך אנשים אחרים רואים את הדברים מזווית אחרת. החשיבה המוחלטת (כמו מערכת הייחוס המוחלטת של ניוטון) היא ש"הדברים הם בהכרח כפי שאני רואה אותם ולכן כולם צריכים לראותם כמוני". כנגד זאת, הבנת עקרון היחסיות בכך שכל זוויות הראייה שקולות, ואין זווית ראייה אחת העדיפה על האחרות, מובילה אותנו לראייה הרבה יותר צנועה וענווה, שלא פוסלת את המקום שבו אנחנו נמצאים, אבל מכוונת אותנו להבין שנקודת המבט של אחרים אינה נחותה מזו שלנו.
וכהמחשה נוספת, הסיפור מעורר ההשראה על כוכבי הים:
נערה צעירה הלכה לאורך חוף שעליו נשטפו אלפי כוכבי ים במהלך הגאות. כשהיא הגיעה לכוכב ים, היא הייתה מרימה אותו וזורקת אותו חזרה לאוקיינוס.
ניגש אליה אדם ושאל: "מה את עושה?"
הנערה ענתה: "אינך רואה? יש עכשיו שפל וכל כוכבי הים האלה נשטפו לחוף. אם הם יישארו כאן הם ימותו מחוסר חמצן. אני אוספת אותם וזורקת אותם חזרה לים".
אמר האיש: "למה את עושה את זה? החוף ארוך מדי! אינך יכולה להציל את כל כוכבי הים האלה. ודאי יש אלפים כאלה על החוף הזה לבד.. הם יותר מדי.. לא תוכלי להחזיר את כולם.. אינך יכולה לחולל כאן שום שינוי!"
הנערה התכופפה, הרימה כוכב ים נוסף, והשליכה אותו הכי רחוק שיכלה אל האוקיינוס, ואמרה: "ובכן, עשיתי שינוי בשבילו! על חייו של כוכב הים הזה כן השפעתי!!"
הבנה שמובילה לפעולה להביא קצת טוב לעולם.. ויש, כמדומה, אינסוף דוגמאות כאלה ..
את האמירה ש"המדע עוסק במה שאנו כבר מכירים, הרוחניות מכוונת אותנו למה שראוי שיהיה" ניתן גם לייחס הן למדע והן לרוחניות עצמם:
  • הסתכלות על המדע מנקודת הראות המדעית – היא התייחסות אל המדע הקיים, אותו אנו מכירים.
  • הסתכלות על המדע מנקודת הראות הרוחנית – היא התייחסות למדע כפי שהוא ראוי שיהיה.
  • הסתכלות על הרוחניות מנקודת הראות המדעית – היא התייחסות אל הרוחניות בביטוייה המוכרים. למשל: הדתות הממוסדות ..
  • הסתכלות על הרוחניות מנקודת הראות הרוחנית – היא התייחסות אל הרוחניות כפי שראוי שתהיה.
מילות סיכום
נושא הרשימה הוא השילוב של מדע ורוחניות, ומה שקושר את המדע ואת הרוחניות הוא הביקוש האנושי אחר משמעות.
הביקוש אחר משמעות הוא חלק מרכזי ומהותי בקיום האנושי; והן המדע והן הרוחניות הם ביטוי למקומו של האדם בבריאה. הן המדע והן הרוחניות נשענים על התובנה, מעין ידיעה פנימית, שיש תבונה וסדר ביקום. המדע מבקש לתאר, להבין, למצוא משמעויות בתופעות והתהליכים בבריאה, לפענח את משמעותו של הסדר היקומי ולהסביר בעזרתו את התופעות בטבע. הרוחניות מבקשת להביא משמעויות אלה לידי ביטוי ע"י בני-האדם. רוחניות היא בקשתו של האדם למצוא משמעות עמוקה בחייו ובכך להשתתף ולהיות חלק בסדר היקומי.
מלבד המימדים הגשמיים של קיומנו האנושי, המצויים בעולם הטבע, יש גם מימדים רוחניים, נבדלים מהקודמים. אלה המימדים בהם יש לנו בחירה חופשית – ללמוד בהם להבחין בין טוב ורע, ללמוד איך נכון לחיות את חיינו. את עולם הטבע הגשמי אנו קולטים וחווים בעזרת חושינו הגופניים. את המימדים הרוחניים אנו פוגשים וחווים בתודעתנו, בעולמנו הפנימי.
בארבע מאות השנים האחרונות המדעים – מדעי הטבע (פיסיקה, כימיה, ביולוגיה וכיו"ב) – באופן מאוד מכוון התנתקו מכל רלוונטיות להיבטים רוחניים. אולם, האם קיים מדע אחד לעולם הגשמי ומדע אחר, נפרד, לעולם הרוחני? אני סובר שלא. שני העולמות – הגשמי והרוחני – נפגשים ומשתלבים יחד בהוויה האנושית. המדע הוא יצירה אנושית, פועל יוצא של השאיפה שלנו לתאר, להסביר, להבין את העולם. לכן אני מאמין שהמדע צריך להיות הכלי באמצעותו נשאף להבין איך כל היקום, על כל היבטיו – הגשמיים והרוחניים יחד – פועל; רק כך נוכל לקבל תמונת עולם שלמה.
אנו, בני-האדם, כולנו בלתי-נפרדים מהיקום, התופעות והתהליכים בחיינו הם חלק בלתי-נפרד מהבריאה, ולכן בהכרח אנו שותפים לתהליכי הבריאה והיצירה ביקום; ואנו והתהליכים והתופעות בחיינו צריכים להיות חלק בלתי-נפרד מהמושאים שהמדע מבקש לחקור ולהבין.
מדע ורוחניות נועדו ללכת יחד, יד-ביד, בחיי האדם. זהו הפסוק מספר עמוס המובא כמוטו בראשית הרשימה. יחד אלה שתי רגליים שעליהן עומד קיומו של אדם שלם.
(פורסם 14.4.2022; עודכן 14.1.2025)
[1] ויקטור פראנקל, "האדם מחפש משמעות", הוצאת דביר 1970; "הרופא והנפש", הוצאת דביר 2010; "האל הלא-מודע", הוצאת דביר 1985
[2] יונתן זקס, "השותפות הגדולה" (ספרי מגיד, הוצאת קורן, 2013)
[3] ניקולאוס קופרניקוס, עפ"י ז. בכלר, "שלוש מהפכות קופרניקיות", 1999

[4] A. Einstein "Science and religion", in Ideas and Opinions, translations and revisions by Sonja Bargmann, Crown Publishers, Inc. New-York. 1954 p. 46.

[5] א. איינשטיין, "עקרונות המחקר", ב- אלברט איינשטיין – רעיונות ודעות, הוצאת מאגנס, תשס"ה, ירושלים, p. 136.
[6] א. איינשטיין, "על המתודיקה של הפיזיקה העיונית", ב- אלברט איינשטיין – רעיונות ודעות, הוצאת מאגנס, תשס"ה, ירושלים, p. 162.