הכל צפוי והרשות נתונה
הכל צפוי והרשות נתונה
על בחירה חופשית וחופש הבחירה
הכל צפוי והרשות נתונה. משפט עתיק, מוכר וידוע, הנוגע לשאלת הבחירה החופשית. זכה להרבה מאוד פרשנויות. מהחלק הראשון של המשפט משתמע שלכאורה כל דבר, בכל שלב בחיי אדם, הוא למעשה כבר מוכתב מראש, ולפיכך כל דבר שאדם עושה, גם אם נדמה לו שהוא עושה מרצונו החופשי, באמת אין זה כך וכל אדם פועל לפי תבנית הקבועה מראש. מצד שני, מהחלק השני של המשפט משתמע כי יש לו לאדם החופש לבחור. הפתגם הזה נראה כסתירה עצמית: אם הכל צפוי, האם קיים באמת חופש הבחירה?
"הכול צפוי" – יש הרבה גישות פילוסופיות הטוענות שאין לנו, בני-האדם, חופש בחירה, שהכל כבר נקבע מראש, בין אם זה על-ידי אלוהים, או חוקי הטבע, גנטיקה, וכיו"ב; ושאם נדמה לנו שיש לנו חופש בחירה זו בעצם אשליה.
גישות אחרות אומרות שחייב להיות לנו חופש בחירה, שכן אחרת לא ניתן לדרוש מהאדם להיות אחראי למעשיו. בהמשך לכך, במסורת היהודית יש גישה (דומני שבוטאה בצורה ברורה על-ידי הרמב״ם) האומרת שאלוהים יודע מראש (כי אלוהים הוא כל-יודע) מה יהיו הבחירות שלנו, אבל נתן לנו את המרחב, את המקום, לבחור באופן חופשי את פעולותינו והתנהלותנו, כי אלוהים רוצה שנהיה אחראים לחיינו. כלומר – "הכול צפוי", משמע אלוהים יודע מראש כל מה שיהיה, אבל "הרשות נתונה", זה מרחב הבחירה החופשית.
אולם – אם אלוהים יודע כל מה שיהיה בעתיד, אז אין בו מקום למידת הסקרנות. אבל באדם יש את מידת הסקרנות – תהייה לגבי הבלתי-ידוע; וכיוון שהאדם נוצר בצלם אלוהים, משתמע מכך שבהכרח מידה זו קיימת גם באלוהים. מכאן, שאלוהים אינו יודע כל מה שיהיה בעתיד. לכן "אהיה אשר אהיה" – הוא אינו מוכן, ואין זה נכון, להתחייב כעת לגבי מה שיהיה בעתיד; הוא מתחייב להיות נוכח ולפעול ככל שיידרש, אך אינו מתחייב לגבי האופן בו זה יקרה.
ודאי שהעקרונות הבסיסיים של הבריאה מוכרים לאלוהים – אפשר לומר שהם חלק ממהותו, או מהות הבריאה. אבל אלוהים אינו יודע איך בני-האדם יישמו עקרונות אלה; מה יהיו התוצרים, התוצאות, של יישומי העקרונות על-ידי בני-האדם.
אינני מסכים עם התפישה שאלוהים יודע מה אני עתיד לעשות בכל רגע ובכל שלב בחיי. מדוע עלי לצפות זאת? זה נראה לי כהשלכה של צרכים אנושיים על אלוהים, כמו ילדים קטנים המצפים שהוריהם מושלמים, כי הם תלויים בהורים בכל דבר למילוי צרכיהם.
נראים לי הרבה יותר התובנה, הסיפור, שאלוהים מתבונן בי ותוהה בינו לבין עצמו, מה אני הולך לעשות. כי אלוהים רוצה אותי כאדם בוגר ועצמאי, שותף בכיר למעשה הבריאה, ונתן לי לשם-כך את חופש הבחירה, את החופש לבחור.
זה כמו הורים שמגדלים בן או בת, נותנים להם את המיטב שהם יכולים, ואז, כשהבן או הבת יוצאים לחייהם העצמאיים, הם תוהים אילו כיוונים יבחרו אלה בחייהם, כי זה כבר לחלוטין אינו בשליטת, בהכוונת, בהנחיית ההורים, וודאי שלא על-פי ידיעתם מראש.
זה המרחב להתפתחות עצמאית אשר חובתם של ההורים לתת לילדיהם, באופן הדרגתי כבר מגיל אפס, מרגע שאלה מגיעים לעולם – לתת את המרחב לילד/ה לגלות את הביטוי העצמי, העצמאי, שלו/ה, ששום הורה לא יכול לכוון אליו. ומכאן, זה המרחב להתפתחות עצמאית אשר על האלוהים לתת לאדם.
"הכול צפוי" – חוקי הטבע
הולך לו אדם בדרך, ומגיע לצומת. מולו תמרור האומר: ימינה ל- א, שמאלה ל- ב. זו חוקיות, שאינה בשליטתו של האדם: הבחירה העומדת לרשותו היא לאיזה כיוון ללכת. כדי לבצע את הבחירה, הוא יכול להשתמש בתובנות העומדות לרשותו לגבי המשמעויות הכרוכות בפניה ל- א או בפניה ל- ב; אך ברגע שבחר, היעד אליו יגיע כבר אינו בשליטתו.
החוקיות היא במובן שגם אם האדם יחליט "אני רוצה ללכת ימינה ולהגיע ל- ב" זה לא יקרה, זה לא יכול לקרות, כי הנתיב הימני מוביל במובהק ל- א; וזו חוקיות אשר אינה בשליטתו של האדם.
הבחירה מתקיימת כאן בכמה רמות, משום שגם השאלה "באילו כלים משתמש האדם כדי לבחור בין א ל- ב?" מעמידה בדרך-כלל בפני האדם כמה אופציות; וסביר שיבקש להשתמש במיטב הכלים העומדים לרשותו כדי לבחור.
הבחירה קיימת, כי החיים שלנו מלאים בצמתים המציעים לנו אפשרויות שונות, שעלינו לבחור ביניהן. כדי שהבחירה תהיה בחירה מושכלת, על האדם להבין את המשמעויות של האופציות השונות. כאשר אין אנו יודעים במה לבחור, האפשרויות שלפנינו הן או ויתור על הבחירה ולתת למשהו אחר לבחור במקומנו, או אפשרות לנסות ולהתנסות. חוסר ודאות או חוסר ידיעה מזמינים התנסות בבלתי-נודע, ועימה תְהִיָה, אולי גם טְעִיָה ותְעִיָה, שהם כולם חלק מתהליך של למידה. הסקת מסקנות מתאימות מובילה להתפתחות.
לפיכך – "הכל צפוי" – כאשר עומדות בפני האדם מספר אופציות לבחירה, לכל אופציה שתבחר צפויות תוצאות מתאימות. "הרשות נתונה" – זו הרשות הנתונה לאדם, לבחור אחת מהאופציות העומדות בפניו.
כלל מדעי הטבע, כפיסיקה, כימיה, ביולוגיה, רפואה וכיו"ב, עוסקים רק בתופעות ותהליכים שניתן למדוד ולכמת, מוגבלים לעולם הגשמי בלבד. הכללים של מדעי הטבע – "חוקי הטבע" – מנוסחים ככללים סיבתיים-דטרמיניסטים, כך שאם ידועים הנתונים ההתחלתיים ניתן להסיק מהם את התוצאה. כל הסבר שהמדע יכול לתת הוא מעין מסע לוגי-רציונלי, בסגנון "בהינתן 'א' אז נובע או מתקבל 'ב'". כלומר, אם 'א' ידוע אז המדע יסביר את 'ב'.
אולם, מאין נדע את 'א'? איך נקבע ה-'א'? שאלות אלה משמעותיות כאשר מבקשים ליישם את חוקי הטבע לתהליכים בהם מעורבים בני-אדם. כל תהליך כזה הוא מעבר מאיזשהו מצב 'א' למצב אחר 'ב'. מהלכו של המעבר נקבע ע"י חוקי הטבע (כל עוד בני-אדם אינם מתערבים במהלך), אך המצב הראשוני 'א' נקבע ע"י האדם, מתוך בחירה חופשית. נתבונן בדוגמא פשוטה ממכניקה:
נאמר שאני מחזיק בידי כדור, ואני מבקש לזרוק אותו. אני יכול לזרוק אותו כלפי מעלה, או לזרוק אותו הצידה; מהלכו של הכדור בכל אחד מהמקרים יהיה שונה, למרות שבשני המקרים הכדור בתנועתו כפוף לאותו חוק פיסיקלי. הסיבה להבדל הוא בנתוני ההתחלה – אלה נקבעים בהתאם לבחירה החופשית של הזורק.
מבחינת חוקי הטבע זה היינו-הך אם הכדור ייזרק הצידה או למעלה; אין שום עדיפות או העדפה, אין שום משמעות, לאופן זריקה כזה או אחר. אך אם הזורק הוא שחקן כדורסל המבקש לקלוע לסל, אז מבחינתו אופן הזריקה הוא משמעותי ביותר, והוא יבחר את אופן הזריקה שנראה לו המתאים ביותר לקליעה למטרה.
לכן יש משמעות אנושית בבחירה של נתוני הפתיחה. אבל המשמעות האנושית היא מחוץ לתחום של חוקי הטבע.
זו אמנם דוגמה גשמית, גופנית, אך היא ממחישה את העקרון:
- חוקי הטבע (הפיסיקה) אינם יכולים לקבוע את נתוני הפתיחה של התנועה – הם קובעים את מהלך התנועה רק לאחר שנתוני הפתיחה נקבעו; נתוני הפתיחה עצמם נקבעים, ככל שמדובר בבני-אדם ופעולותיהם, ע"י אפשרות הבחירה האנושית, שיש בה מרכיב חופשי המוציא אותה אל מחוץ לשליטת חוקי הטבע. מרכיב חופשי זה הוא המשמעות שיש לנתוני הפתיחה עבורנו.
- נתוני הפתיחה מהווים, או מגדירים, את הבסיס, היסוד, שביחס אליו פועלים חוקי הטבע; כך שבעקבות כל בחירה חופשית שלנו בא המשך המתקיים ופועל עפ"י חוקי הטבע. אנחנו יכולים לשלוט בבחירה שלנו, אך לאחר שהבחירה בוצעה אין לנו יותר שליטה בתהליך והוא ממשיך עפ"י חוקי הטבע.
- כדי שאפשר יהיה לחוות חופש צריך לדעת ולהכיר את אופני ההתממשות וההגשמה של חוקי הטבע, בהתאם לנסיבות שבהן מבוקש החופש, כי דרכם מתממשות הבחירות שלנו.
לפיכך, "הרשות נתונה" מצביע על חופש הבחירה שבידנו, "הכל צפוי" – מתיחס לכך שתוצאות הבחירות שלנו נקבעות ע"י חוקי הטבע.
עשויה כמובן לעלות הטענה שחוקי הטבע כן קוב֫עים את ההתנהלות שלנו, רק שאיננו מודעים לכך, ולכן אין לנו באמת בחירה חופשית. אולם, אף שעל פי התפישה המקובלת במדע הציפייה והאמונה היא שחוקי הטבע הם סיבתיים-דטרמיניסטיים, בפועל לא תיתכן תיאוריה אוניברסלית של הטבע שתוכל לחזות את העתיד ב-100% וודאות. זאת משום שבכל תיאוריה כזו יכולים להופיע כשלים לוגיים כאלה המוכרים ב"פרדוקס השקרן", בפרדוקס של ראסל, ב"פרדוקס הספר" (הסיפור על הספר שמגלח את כל מי שלא מגלח את עצמו, ואז מי מגלח את הספר?), ועוד המון דוגמאות כאלה – סתירות מובְנוֹת הנובעות משלילה עצמית; והמשמעות של כשלים כאלה היא שגם אם המצב הנוכחי קובע במידה רבה את העתיד, תמיד יהיו 'חלונות פתוחים' שהמצב הנוכחי אינו יכול לקבוע אותם, ושם אפשרית הבחירה החופשית.
אם נשוב אל הדוגמה לעיל, אז 'החלון הפתוח' נמצא ברצונו של הזורק לסל להצליח, להוכיח את עצמו, וכד'.
"הרשות נתונה" – הסמכות הפנימית
אפשר, כאמור, לקרוא ב'רשות' את ה'ר' בשווא – רְשות – במובן של 'היתר' (permission), ואז זה במשמעות המוכרת של 'מותר לבחור'; אך אפשר גם לקרוא את ה'ר' בקמץ – רָשות – במובן של 'סמכות' authority, ואז זה מתחבר למשפט בעל התוקף הנצחי, המנוסח באנגלית כ-you are the author of your own portrait ובעברית "אתה הוא המעצב של דמות עצמך" – במשמעות של "אתה הוא הסמכות על חייך שלך", כי author איננו רק מחבר, כותב המאמר או הספר, אלא בעל הסמכות להוציא אל האור את עולמך הפנימי.
ובהרחבה – אנו בעלי הסמכות לעולמנו הפנימי.
ספירת הכתר בקבלה מייצגת את החיבור לעולמות העליונים. בכיוון ההפוך, זו ההאצלה, מן העולמות העליונים אל האדם, של הסמכות להיות בעל הסמכות על חייו שלו.
גם כאשר הסביבה משדרת פקפוקים ואטימות, אי-ודאות, חוסר רגישות, חוסר הקשבה – אנו יכולים, לפחות במידה מסוימת, למנוע מכל אלה להיכנס פנימה, וזה נתון לבחירתנו. במקום זאת, נמלא את המרחב הפנימי שלנו באיכויות – אמונה, תקוה, שמחה, הכרת תודה על מה שיש לנו, הקשבה לעצמנו ולזולת, חמלה, .. ועוד ועוד, הרשימה ארוכה, כל אחד ואחת עפ"י צרכיו/ה ומה שנכון לו/לה בחייו/ה.
גם העולם שסביבנו יהיה נקי ואיכותי יותר עבורנו ככל שנשכיל לשמור את המרחב הפנימי שלנו נקי ומלא באיכויות.
בבחירה החופשית באה לידי ביטוי האחריות שלנו לחיים שלנו; לא רק לחיים האישיים שלנו, אלא גם חיינו בעולם הסובב אותנו.
הנשמה, המנהיגה את האופן בו אדם מנהל את חייו, היא האחראית על ביצוע הבחירה. היא מנחה את הנפש למימוש הבחירה. בעניינים שהם מהותיים, משמעותיים, לחיי האדם, הנשמה עשויה לפנות לרוח לקבל השראה.
סוגיית אפשרות הבחירה החופשית נמצאת בלב-ליבם של ההגשמה והמימוש של חיי האדם ברמה הגשמית-ארצית, ולפיכך יש למסקנות אלה תקפות כללית בחיי כל אדם.
(פורסם 18.6.2024, עודכן 22.6.2024)