יכולתה של החוויה לבוא לידי ביטוי בחיי האדם, בעולמו הנגלה, המצומצם, של האדם, תלויה בהכרה, כי ההכרה היא הממשק בין האדם לבין העולם החיצוני, שהוא העולם הנגלה. כלומר, החוויה יכולה לבוא לידי ביטוי רק דרך ובאמצעות ההכרה. אולם, אורה של החוויה, שהוא אור עליון, הנובע מההוויה העולמית, הוא אור נעלם מבחינתה של ההכרה, כי ההכרה אינה מכירה את החוויה, אינה יכולה להכיר את החוויה, כי החוויה חורגת מתחום המושגים שההכרה מכירה ומשתמשת בהם. להכרה יש יכולת לפגוש את האור העליון, את ההוויה העולמית, או נכון יותר את תוצאותיהם, רק באמצעות החוויה.