העקרונות היסודיים של הבריאה
העקרונות היסודיים של הבריאה
בסדרת רשימות זו, על "העקרונות היסודיים של הבריאה", אני מבקש להציג את העקרונות הבסיסיים, העקרונות הראשוניים של הבריאה, שחלים ותקפים בכל העולמות, הן בעולם הגשמי והן בעולם הרוחני.
המדע הוא יצירה אנושית, פועל יוצא של השאיפה שלנו לתאר, להסביר, להבין את העולם. לכן אני מאמין שהמדע צריך להיות הכלי באמצעותו נשאף להבין איך כל היקום, על כל היבטיו – הגשמיים והרוחניים יחד – פועל; רק כך נוכל לקבל תמונת עולם שלמה.
האופק של המדע הפיסיקלי הוא העולם החומרי, הגשמי, בלבד, אך יש בעולם מציאות שהיא מעבר לאופק של המדע הפיסיקלי. זו מציאות שאפשר לקרוא לה מציאות רוחנית. אנו מזהים אותה ומתחברים אליה באמצעות המציאות החוויתית האנושית, כי האדם הוא חלק מהיקום ולכן כל התהליכים שבו – לא רק הפיזיולוגיים אלא כל התהליכים החוויתיים (רגשיים, מנטליים, אינטואיציות, ..) – גם הם חלק מהתהליכים ביקום.
לפיכך, מדע טבע אמיתי צריך לראות תהליכים אלה כחלק אינטגרלי ממושא המחקר.
העקרונות היסודיים של היקום, של הבריאה, חלים הן בעולם הרוחני והן בעולם הגשמי, והחוקים המתגלים במדעי הטבע הינם נגזרות של עקרונות אלה.
שני העולמות – הגשמי והרוחני – נפגשים ומשתלבים יחד בתודעה, בהוויה האנושית.
.. להכיר את העקרונות הקוסמיים הראשוניים, עקרונות אוניברסליים שהם תקפים גם לעולם הטבע הגשמי וגם לעולם הרוחני, שפועלים גם בעולם הגשמי וגם בעולם הרוחני. עקרונות באמצעותם ניתן לקבל הסברים שמשלבים גם תכלית ומשמעות, בפרט משמעויות לחיי אדם; ולפיכך, גם איך ההבנה המדעית יכולה לבוא לידי ביטוי בחיים שלנו כבני אדם. אני מאמין שהעקרונות היסודיים של היקום, של הבריאה, חלים הן בעולם הרוחני והן בעולם הגשמי, והחוקים המתגלים במדעי הטבע הינם נגזרות של עקרונות אלה.
"אם ברצונך ללמוד את האדם – למד את היקום, ואם ברצונך ללמוד את היקום – למד את האדם"
אנחנו מתבוננים בבריאה, רואים את כל המגוון העצום של תהליכים ותופעות, ומבינים שהוא לא אקראי. אנו מזהים שיש סדר ביקום, ומבקשים להבין את המשמעות של המגוון האדיר הזה, וגם להבין איך עלינו להתנהל בו כדי שחיינו יהיו במיטבם.
כאשר, בהגיענו אל העולם הזה, אנו פוקחים את עינינו ומביטים סביב, אנחנו פוגשים מגוון אדיר של תופעות. אנו מזהים שיש בו סדר – סדירויות, ומבקשים להבין את המשמעות של המגוון האדיר הזה, וגם להבין איך עלינו להתנהל בו כדי שחיינו יהיו במיטבם.
עקרונות היסוד של הבריאה כשמם כן הם – עקרונות יסודיים, שבאים לידי ביטוי הן בחיינו והן בעולם שסביבנו בכל מקרה. לכן כדאי לנו להכיר אותם, כדי שנוכל ליישם אותם בצורה מיטבית, חיובית ובונה, להתקדמות והתפתחות בחיינו.
מוכר הדימוי לאדם כרַכָּב הנוהג במרכבה שהיא המיכלול האנושי, הנמשכת ע"י מספר סוסים שהם הפונקציות השונות של המיכלול.
האחריות להנחיית ה'סוסים' היא עלינו, על האדם הנוהג במרכבה. הכרת עקרונות הבריאה תסייע לנו להנחות את הסוסים למשוך את מרכבתנו בצורה נאותה ותואמת.
העקרון היסודי ביותר, הראשוני מכולם, הוא עקרון האחד – שמשמעותו היא הכרה שיש גורם ראשוני שהוא המקור, המניע, אולי הבורא, של הכל; הוא המקור לכל הדברים, ממנו נגזרים כל העקרונות, כל החוקים; הוא ה"מנוע" המניע את התפתחות היקום, והסדר המתגלה בבריאה אינו אקראי.
כאשר אנו מתבוננים בעולם סביבנו אנו צופים וחווים מגוון אדיר של תופעות. הריבוי הזה – מגוון התופעות והתהליכים שבעולם הגשמי – מעלה במחשבה את ההכרה האינטואיטיבית שהעולם אינו אקראי אלא יש בו סדר, ויש מקור ממנו נובע כל הריבוי.
את הריבוי אנו תופסים באמצעות החושים הגופניים שלנו, אך את המקור האחד ניתן לתפוס באמצעות החושים הפנימיים, האינטואיטיבים, בלבד.
הריבוי בא מתוך האחד, אבל את האחד אנחנו תופסים מתוך הריבוי.
איך מן המקור האחד נוצר השפע, המגוון, הריבוי, אותם אנו חווים?
כאשר אנו פוקחים את עינינו ואת חושינו ומתבוננים ביקום, בעולם סביבנו, אנו צופים וחווים מגוון אדיר של תופעות – הן ריבוי של מינים וזנים בעולם החי והצומח, הן תופעות טבע בעולם הנחשב דומם, וכמובן העולם האנושי.
עקרון השניים עוקב אחרי התיאור הבסיסי של הריבוי, המכניקה והמשמעויות שלו; ומציג את המכניקה הבסיסית של הריבוי – של עולם הדברים, עולם התופעות.
הרמות הגבוהות יותר של עקרון השניים מציגות תמונה המתארת את השילוב בין הניגודים. המסורת של דרך הדאו, למשל, ראתה כעקרון הבסיסי את השילוב בין הניגודים כיוצר את השלם, רעיון העובר במרכזה כחוט השני.
עקרון השניים, כפי שתואר לעיל, מביא את המבנה הבסיסי של בריאה ויצירה ומבטא את הצורך בשניים שונים כדי ליצור משהו שלישי, חדש. המפגש בין שניים שונים הוא התחלה של יצירת משהו שלישי. ה'משהו' השלישי נוצר בעת שילוב של הפכים, או ניגודים.
הדינמיקה של היצירה, היצירתיות, הבריאה, כתהליך חי ואורגני – אלה באים לידי ביטוי בעקרון השלוש, המתיחס ליצירה של השלישי מתוך המפגש של השניים. זהו העיקרון הבסיסי ביותר של בריאה ויצירה ביקום, בצורתו הטהורה ביותר.
עקרון התהודה, או הדהוד (רזונאנס – resonance) הוא מושג הלקוח מתחום הפיסיקה וההנדסה ומתאר עקרון מרכזי בתקשורת בין מערכות פיסיקליות. מהותה של תקשורת היא העברת אותות ומידע בין מערכות שונות, ובעזרת עקרון התהודה ניתן להבין גם תקשורת אנושית, הן תקשורת בין-אישית עם אנשים אחרים והן תקשורת עם מרחבי הבריאה והיקום.
עקרון ההדהוד מוצג כעקרון מרכזי בתקשורת בין-אישית ותקשורת עם הבריאה. הרשימה מתארת את העקרון ומציעה בסיס למחקר הוליסטי שלו.
זה אלפי שנים מזהים אנשי רוח, פילוסופים, שני כוחות, תנועות, מגמות בסיסיים, בתהליכים יקומיים, בדינמיקה היקומית – צמצום, מצד אחד, והתפשטות, הרחבה, התרחבות, מצד שני.
ככוחות בסיסיים ביקום, השילוב של צמצום והתפשטות הוא הבסיס לקיום החיים.
אנרי ברגסון זיהה אותם כ-"ירידה" ו"נסיקה", בהתאמה. הוא זיהה שבהתפשטות, בהתרחבות, יש הפוטנציאל להתחדשות, בריאה ויצירה.
א. ד. גורדון זיהה אותם כשני כוחות ראשיים, שתי נטיות ראשיות, הפועלות על הנפש האנושית, פועלות מתוך הנפש.
דרך מתמטית-ציורית-סמלית המבטאת את הרעיונות המובאים בפרקים אלה, מוכרת ודאי לחובבי המתמטיקה והגיאומטריה המקודשת. היא מבוססת על העובדה שכאשר מבטאים בכתיבה עשרונית שברים שבהם המספר 7 מופיע במכנה, השבר מופיע תמיד כסדרה החוזרת על עצמה של הספרות 142857, תוך שמירה על סדר הספרות