אדם, אל ובריאה
אדם, אל ובריאה
אלוהים הוא המקור, ה"אבא ואמא" של כל הבריאה – של כל הריבוי, השונויות, ההפכים והסתירות. הוא ה"אחד" – לא במובן המתמטי-כמותי, כי את אלוהים לא ניתן לכמת, אלא במובן שהוא יחיד ומיוחד, שונה מכל מה שאנו מכירים או עשויים להכיר.
הבריאה היא היקום וכל אשר בו, בדגש על התהליכים המתרחשים בו. הבריאה היא אינסופית, מכילה את הכול, מה שיש ומה שיהיה, כל האפשרויות כולן.
אלוהים הביא את האדם לכדור-הארץ, וכאן הוא מזמין את האדם להשתתף במעשה הבריאה.
אנחנו, בני-האדם, הננו ישויות חוץ-ארציות, שבאות לכדה"א ומקבלות גוף כדי שבתקופת החיים פה נקיים התפתחות ולמידה. הלמידה מתאפשרת כאשר אנו יכולים לראות את המהמורות וקשיי החיים לא כמשהו המכוון נגדנו אלא כמנוף להתנסות ולמידה, כך שבסיום תקופת החיים (שאינו חידלון אלא חזרה למרחב הקוסמי) נוכל לשאת עמנו את פירות הלמידה.
תפיסה שנויה במחלוקת, ובכל זאת אני טוען: יש תכלית לבריאה, יש "לְמַה" ו"לְשֵם מַה".
השאלה "לַמַה?" – "לְמַה?" – " לְשֵם מַה?" – מובילה לשאלות על תכלית ומשמעות. היא שואלת על המטרה, התכלית של הדברים.
תכלית הבריאה היא להגשים, לממש, להביא לידי ביטוי, להוציא אל הפועל, את הפוטנציאל של בריאה ויצירה.
בריאה ויצירה, מעצם מהותן, הן תהליך שמהלכו ותוצאותיו אינם ידועים מראש, פתוח אל העתיד.
לכאורה, כיוון שמושג האלוהים מנוגד לכל תפישה וחשיבה לוגית-רציונלית, נראה שאי-אפשר להתייחס אליו בצורה רציונלית. ובכל זאת .. מדיון רציונלי אנו מגיעים לשאלה על הקשר, החיבור, בין אלוהים לבני-אדם, בין בני-האדם לאלוהים .. מהו הגשר המחבר בינינו לבין האינסוף?
אלוהים כבורא, המקור, של כל הבריאה; היחס בין מקור הקיום לבין ההוויה האנושית; מקומו, משימותיו ומשמעות קיומו של האדם בתוך מארג הבריאה, הגדול ממנו לאין שיעור.
בשלב מסוים בהתפתחות של המין האנושי אירע מאורע מהפכני, בעל חשיבות ראשונה במעלה – האדם קיבל את זכות הבחירה החופשית. זו בריאת האדם בה מתחיל הטקסט התנ"כי. בכך קיבל האדם את האפשרות לעלות ולהתעלות לדרגת קיום ייחודית הגבוהה מקיום חייתי – זו המשמעות של "בצלם אלוהים", "מותר האדם מן הבהמה", ו-"מְדַבֵּר" בקבלה.
רוחניות היא שאיפה לקחת חלק פעיל בתהליך הבריאה.
העולם, היקום, הבריאה – הם מבקשים להתפתח כל הזמן. במובנים מסוימים הם עושים זאת באמצעות בני-האדם.
בני-האדם, כשהם יוצרים בצורה חופשית הם לוקחים חלק בתהליך הבריאה, ההתפתחות והיצירה.
סיפור הבריאה המוכר מתחילת ספר בראשית מוצג כאן בפרשנות שונה מהמקובל. בראיית התנ"ך כטקסט שבא להנחות את התפתחות המוסרי שבאדם, אפשר לראות את סיפור הבריאה התנכי, גם אם נתיחס אליו כאלגוריה או מטפורה, כמקור שאפשר ללמוד ממנו על הופעת החוש המוסרי באדם.
דרך עתיקה להעביר רעיונות היא באמצעות סיפורים. בפרט, כאשר מדובר בסיפור המסופר לילדים וצעירים השפה היא פשוטה וישירה.
זהו סיפור של סבא לנכדו הקטן לפני השינה.
הנכד מבקש מסבא: "ספר לי סיפור על אלוהים"